Shemuel I 16 – שמואל א טז‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶל⁠־שְׁמוּאֵ֗ל עַד⁠־מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל⁠־שָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל⁠־יִשַׁ֣י בֵּֽית⁠־הַלַּחְמִ֔י כִּֽי⁠־רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ׃

And Hashem said to Samuel, "How long will you mourn for Saul, seeing I have rejected him from being king over Israel? Fill your horn with oil, and go. I will send you to Jesse the Beth-lehemite; for I have provided a king for Myself among his sons.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל עַד אֵימָתַי אַתְּ מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנָא רְחַקְתֵּיהּ מִלְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל יִשְׂרָאֵל מְלֵי קַרְנָךְ מִשְׁחָא וְאִיתָא אֶשְׁלְחִינָךְ לְוַת יִשַׁי דְמִבֵּית לֶחֶם אֲרֵי גְלֵי קֳדָמַי בִּבְנוֹהִי כָּשַׁר קֳדָמַי לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא.

[פרשה יט]

מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי וגו׳ – אשרי תבחר ותקרב וגו׳ (תהלים ס״ה:ה׳). ואהרן נבחר. ואני נסכתי מלכי וגו׳ (תהלים ב׳:ו׳). השתיתיו. כמה דאת אמר ויסע את יתד האהל ואת המסכת (שופטים ד׳:כ״א). משחתיו. כמה דאת אמר וסוך לא סכתי (דניאל י׳:ג׳). משכתיו. ביסורין. רבי הונא בשם רבי אחא לשלשה חלקים נתחלקו היסורין. אחד לדורות ולאבות ואחד לדורו של שמד ואחד למלך המשיח. הדא הוא דכתיב והוא מחולל מפשעינו וגו׳ (ישעיהו נ״ג:ה׳). אומרין למלך המשיח היכן את מבקש לדור. אמר אף דא צריכא שאלה על ציון הר קדשי (תהלים ב׳:ו׳). כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי כך חייבין על מחיצתו והוא חרב.

ותרם כראם קרני (תהלים צ״ב:י״א). ר׳ יהודה בן גירון ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי. חד אמר שאול נמשח ומגנו לא נמשחה. וחד אמר לא הוא ולא מגנו. אמר דוד אנא כליית משחא דרבותא ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן (תהלים צ״ב:י״א).

ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי – בית ארתיקופיון שלו. שהוא בא מבית לחם יהודה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש שהיה בן תורה שכתוב בה לכו לחמו בלחמי (משלי ט׳:ה׳).

כי ראיתי בבניו לי מלך – אמר רבי לוי כל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. בכהנים מהו אומר וכהנו לי (שמות כ״ח:מ״א). בלוים מהו אומר והיו לי הלוים (במדבר ג׳:י״ב). בישראל מהו אומר כי לי בני ישראל (ויקרא כ״ה:נ״ה). בארץ מהו אומר כי לי הארץ (שמות י״ט:ה׳). בתרומה מהו אומר ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳). במעשר מהו אומר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כ״ח:כ״ב). בבכורות מהו אומר קדש לי כל בכור (שמות י״ג:ב׳). בשמן המשחה מהו אומר שמן משחת קודש יהיה זה לי (שמות ל׳:ל״א). בירושלים מהו אומר העיר אשר בחרתי לי (מלכים א י״א:ל״ו). בבית המקדש מהו אומר ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳). במזבח מהו אומר מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ׳:כ׳). בקרבנות מהו אומר תשמרו להקריב לי (במדבר כ״ח:ב׳). בסנהדרין מהו אומר אספה לי שבעים איש (במדבר י״א:ט״ז). במלכות בית דוד מהו אומר כי ראיתי בבניו לי מלך – הוי כל מקום שהוא אומר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

רמז קכד

ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי – בית (ארנקפאן) [ארתוקופיון] של ישי שהוא בא מבית לחם יהודה. ר׳ נחמיה בשם ר״ל שהיה בן תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט׳:ה׳). כי ראיתי בבניו לי מלך. שיהא מלך לשמי, שבכל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים. בזקנים אספה לי שבעים איש (במדבר י״א:ט״ז) בכהנים וכהנו לי. בלויים והיו לי הלוים (במדבר ג׳:מ״ה). בישראל כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כ״ה:נ״ה). בארץ כי לי כל הארץ (שמות י״ט:ה׳), בבכורות כי לי כל בכו, במקדש ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳), בתרומה ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳), בירושלים העיר אשר בחרתי לי (מלכים א י״א:ל״ו), במזבח מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ׳:כ׳), בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל׳:ל״א), לקרבנות להקריב לי במועדו (במדבר כ״ח:ב׳), בכסף וזהב לי הכסף ולי הזהב (חגי ב׳:ח׳), הא כל מקום שנאמר לי הרי קיים לעולם ולעולמי עולמים.

בית הלחמי – בבית לחם, וכן דרך כל דבר ששמו בשתי תיבות, כמו: בית לחם, בית שמש, בית אל, קרית ארבע, אם בא להטיל בו ה״א, מטיל בין שתי התיבות, כגון: קרית הארבע, בית האלי, בית הלחמי.

The Beis Lechemite. From Beis Lechem. The rule of every noun composed of two words, e.g., Beis Lechem, Beis Shemesh, Beis El, Kiryas Arba, if one wishes to add a 'ה' he adds it between the two words, e.g., Kiryas Ha'arba,⁠¹ Beis Ha'Eli,⁠² Beis Ha'lachmi.

1. Bereshit 35:27.

2. I Melachim 16:34.

עד מתי אתה מתאבל ואני מאסתיו – כלומר אין אדם מתאבל אלא על דבר חשוב וראוי, וכיון שמאסתיהו אינו ראוי ומעתה אין לך להתאבל עליו.

{כי ראיתי בבניו} לי מלך – כי חפצתי לי בבניו מלך ובלעז כמהיי״ת כמו רואה אני את דבריך (משנה ראש השנה ב׳:ח׳) וכמו לעות אדם בריבו י״י לא ראה (איכה ג׳:ל״ו) שפתרונו: לא חפץ.

מתאבל אל שאול – על שאול וכן וקראו אכר אל אבל (עמוס ה׳:ט״ז), מתאבל היה על שלא יתקיימו מעשי ידיו בחייו.

בית הלחמי – מבית לחם, בית השמשי מבית שמש. ורבינו הוסיף בית האלי מבית אל.

ולא נראה לי כי מה ענין בית אל אצל יריחו, והפסוק מפרש מעצמו בית האלי את יריחו (מלכים א ט״ז:ל״ד), פתרונו האלה והשבועה שהבונה אותה עומד בקללה בארור ובשבועה, שנאמר וישבע יהושע ארור האיש לפני י״י אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה (יהושע ו׳:כ״ו).

כי ראיתי בבניו לי מלך – ולא פירש לו איזה מהם, שלא תתמה למה טעה שאמר אך נגד י״י משיחו (שמואל א ט״ז:ו׳), וכן בכולם כי לא פירש איזה הוא.

ומדרש: לפי שאמר אנכי הרואה.

מלא קרנך שמן – אמר: קרנך לפי שהיה הקרן הזה מזומן למשוח בו מלכי בית דוד, ועל העתיד היה מזומן אותו הקרן על פי הנביאים, והיה באהל מועד עם כלי שמן המשחה. וכן אמר כשנמשח שלמה: ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל (מלכים א א׳:ל״ט), נראה כי שם באהל מועד היה מוכן זה הקרן עם כלי שמן המשחה, ולפיכך אמר לשמואל: מלא קרנך שמן, כי על הנביאים היה מוטל למשוח המלכים על פי י״י, ואף על פי שצדוק הכהן משח שלמה, הנה היה שם עמו נתן הנביא כמו שכתוב: ומשח אותו צדוק הכהן ונתן הנביא (מלכים א א׳:מ״ה). ומשיחת המלכים ליצוק מן השמן תחלה על ראש המלך, ואחר כך היה מושח ממנו כצורת נזר בין ריסי עיניו, ואחר כך הנשאר בקרן היה יוצק על ראשו, כי מלא הקרן היה שיעור המשיחה עם היציקה.

לי מלך – ולא אמר: לישראל מלך, ר״ל לי – שיהיה לעבודתי, וישמע אלי לכל אשר אצונו, לא כשאול שעבר על מצותי.

וזכר שאמר לו ית׳ עד מתי אתה מתאבל, רוצה לומר האבל אין ראוי שימשך זמן ארוך ודי במה שהתאבלת ע״כ, ולכן מלא קרנך שמן, והנה הקרן הזה היה ראוי שיוליכו אותו הנביאים שעליהם מוטל משיחת המלכות, והיה מונח באהל מועד עם כלי שמן המשחה, כמו שנאמר בשלמה: (מלכים א א׳ ל״ט) ויקח צדוק את קרן השמן מן האהל וגו׳, ולכן אמר קרנך כי היה מיוחס אליו להיותו נביא, כי אעפ״י שזכר משיחת שלמה על ידי צדוק הכהן הנה היה שם נתן הנביא. והמשיחה היתה כפי מה שזכרו חז״ל במסכת הוריות (הוריות י״א:) כמין נזר בין ריסי עיניו, והנשאר בקרן היה יוצק על ראשו. וי״א תחלה היה יוצק על ראשו, ואח״כ עושה צורת הנזר בין עיניו. וכבר זכרתי בהקדמה לספר שופטים עניני המשיחה ותנאיה ובמה שעבר בהמשחת שאול (ריש סי׳ י׳) זכרתי גם כן איך לא נמשח בקרן המשחה האלהי כי אם דוד ושלמה בנו.

ואמר כי ראיתי בבניו לי מלך, ר״ל שיהיה נשמע למצותי:

קרנך – כלי מה, עשוי דמות קרן.

בית הלחמי – בית לחם.

ואני מאסתיו – ואין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה.

לי מלך – רצה לומר: שהוא יהיה מלך לי, לשמור מצותי.

עד מתי אתה מתאבל – יאמר, האבלות המתמיד יהיה, או בעבור גודל מעלת הדבר הנאבד עצמו, והלא אני מאסתיו ממלך על ישראל ואין בו חשיבות או בעבור שלא נמצא דבר אחר תמורתו, על זה אמר מלא קרנך וכו׳ כי ראיתי בבניו לי מלך ואמר מלא קרנך בכנוי כי שאול נמשח בפך ולכן לא נמשך מלכותו, כי סבת בחירתו היה מפני רצון העם, וע״כ בחר איש גבוה קומה שימצא חן בעיני העם, אבל דוד נמשח בקרן ובשמן הקדש, כי אז בא העת שימלוך מלך יושב על כסא ה׳ ומרוצה לה׳. לא המרוצה לעם בלבד. וזה שכתוב מלא קרנך המיוחד לך למשוח מלכות קיים, שעליו רמזה חנה בתפלתה, רמה קרני ולא רמה פכי כדברי חכמינו זכרונם לברכה, ועל זה אמר לך אשלחך – לא כמו אצל שאול שסבב שהוא יבא אצל הנביא, רק אתה תבא אליו בשליחות ה׳, וזה שכתוב כי ראיתי בבניו לי מלך המיוחד לי לא לעם בלבד, וכמ״ש בספרי כל מקום שנאמר לי קיים לעולם.

עד מתי – א״כ נמשכה אבילות שמואל על שאול זמן הרבה אחר חטאתו עד שנמשח דוד.

ראיתי – בחרתי וכן ואתה תחזה מכל העם (יתרו) ומזה ראוי בלשון חכמים וחזי בל״א, שד״ל.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-שְׁמוּאֵ֗ל עַד-מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל על¹ -שָׁא֔וּל? ראשית האבל אינו ראוי שימשך זמן ארוך ודי במה שהתאבלת², וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל-יִשְׂרָאֵ֑ל וגם משום כך אין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה³, ועוד שנמצא מחליפו⁴, לכן מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ המזומן למשוח בו מלכי בית דוד⁵ בְּשֶׁ֗מֶן, וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל-יִשַׁ֣י בֵּֽית-הַלַּחְמִ֔י מבית לחם⁶, כִּֽי-רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו של ישי, בן אחד שיהיה⁷ לִ֖י מֶֽלֶךְ שישמור מצוותי⁸, ולא כשאול שעבר עליהן⁹:

1. מהר״י קרא.

2. אברבנאל.

3. ר״י קרא, מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. וזה היה כלי עשוי דמות קרן, מצודת ציון. והיה מזומן אותו הקרן על פי הנביאים, והיה באהל מועד עם כלי שמן המשחה, ומשיחת המלכים היתה ליצוק מן השמן תחילה על ראש המלך, ואחר כך היה מושח ממנו כצורת נזר בין ריסי עיניו, ואחר כך את הנותר בקרן היה יוצק על ראשו, רד״ק, אברבנאל. מלבי״ם מבאר כי שאול נמשח בפך ולכן לא נמשכה מלכותו, כי סיבת בחירתו היה מפני רצון העם, וע״כ בחר הקב״ה איש גבוה קומה שימצא חן בעיני העם, אבל דוד נמשח בקרן ובשמן הקדש, שהיה מרוצה גם לה׳ ולא רק לעם, ולכן נאמר ״מלא קרנך״, המיוחד לך למשוח מלכות קיימת, שעליו רמזה חנה בתפלתה, ״רמה קרני״ ולא ״רמה פכי״, ועל זה אמר ״לך אשלחך״ דהיינו אתה תבוא אליו בשליחות ה׳.

6. רש״י, מצודת ציון.

7. ולא פירש לו איזה בן מהם, ולכן שמואל לא ידע את מי למשוח. ובמדרש לפי שאמר שמואל לשאול ״אנכי הרואה״ (לעיל ט׳ י״ט), עשה הקב״ה כך להראות שכל ראיה של הנביא היא רק מאיתו יתברך, מהר״י קרא.

8. אברבנאל, מצודת דוד.

9. ולכן אמר ״לי״ ולא ״לישראל״, רד״ק.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַהֲרָגָ֑נִי וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗הי״י֗ עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ וְאָ֣מַרְתָּ֔ לִזְבֹּ֥חַ לַיהֹוָ֖הי״י֖ בָּֽאתִי׃

And Samuel said, "How can I go? If Saul hears of it, he will kill me.⁠" And Hashem said, "Take a heifer with you, and say, 'I have come to sacrifice to Hashem.'

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שְׁמוּאֵל אֵיכְדֵין אֵיזֵל וְאִם יִשְׁמַע שָׁאוּל וְיִקְטְלִינַנִי וַאֲמַר יְיָ עֶגְלַת תּוֹרִין תִּסַב בִּידָךְ וְתֵימַר לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ אָתֵיתִי.

ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני – תניא חור שבין יהודי לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו, פלימו אומר כל עצמו אינו בודק מפני סכנת כשפים. והא א״ר אלעזר שלוחי מצוה אינם נזוקין, היכא דשכיחא היזקא שאני שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. ועוד תני מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל. א״ר יהודה מעשה בארטבון אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי מצאו קוסדור אחד ונטל המינו אלף זוז. והא א״ר אלעזר שלוחי מצוה אינם ניזוקים, היכא דשכיח היזקא שאני שנאמר ויאמר שמואל איך אלך וגו׳. עגלת בקר תקח בידך. א״ר נתן מצוה לשנות בדבר שלום שנאמר ואמרת לזבוח לי״י באתי.

^אאני אומר שהפחד [של שמואל] עליו השלום היה מבוסס, ואין בכך דבר שמטיל פגם מבחינתו או מבחינתם של אנשים אחרים, אפילו אם הם עומדים במעלה הגבוהה ביותר בעיני האל. כאשר באו אליו שתי התשובות, כלומר ׳עגלת בקר תקח בידך׳ (שמואל א׳ טז, ב), אז הוא הבין שמובטח לו שיינצל מיד שאול. זאת משום ש⁠[אלוהים] ציווה עליו לפרסם את העניין ולחשוף אותו בפני קהל אנשים בסעודה שתערך לשם כך. בכך הוא נרגע מן האימה שאחזה אותו והסתלק פחדו והסתיים העניין לפי רצונו של [אלוהים] המצווה יתגדל ויתעלה. הפירוש הזה [מאפשר לדחות] את דברי אלה הטועים לחשוב שדברי אלוהים ׳עגלת בקר תקח בידך׳ נועדו כדי להסתיר את מטרת הליכתו מפני שאול וכך הוא לא יפגע בו. זהו הרי ההפך מן המסר שרצה אלוהים להבהיר לשמואל, שהרי [המסר הוא] שאלוהים לא ימסור אותו ביד שאול ויציל אותו מידיו, אף שהעניין התרחש בגלוי. הרי אתה רואה שנאמר ׳וקראת לישי בזבח׳ (שמואל א׳ טז, ג), ונאמר גם ׳ויחרדו זקני העיר לקראתו׳ (שמואל א׳ טז, ד), והוא ציווה עליהם ואמר ׳התקדשו ובאתם אתי בזבח׳ (שמואל א׳ טז, ה). על פי זה עליך להבין שהמטרה לא הייתה כפי שאותם אנשים טועים לחשוב, כלומר ניסיון להסתיר [את הכתרת דויד]. הסיפור הזה דומה מאוד למה שאמר אלוהים למשה ׳עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל׳ (שמות יז, ה). כלומר, הוא הופיע בגלוי [מול העם] לאחר שהאנשים איימו עליו בסקילה, כפי שנאמר ׳עוד מעט וסקלוני׳ (שמות יז, ד). כך גם ׳עברו ושובו משער לשער במחנה׳ (שמות לב, כז), כדי שמי שלא התכונן להגן על עצמו בפעם הראשונה יהיה מוכן בפעם השנייה [...] יעמדו מעשי האל בינם ובין האנשים.⁠¹ בכך יש תשובה לקושי הזה.

1. נראה שרצה אבן בלעם לומר שמשה ציווה על הלוויים לעבור במחנה מספר פעמים, כדי שכל האנשים שעבדו לעגל יבחינו בהם וילחמו כנגדם, וכך תתקיים מצוות האל להשמיד את כל עובדי העגל.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

עגלת בקר – מצאנו כי אף על פי שהיה מבטיח הקב״ה הנביא או הצדיק, אף על פי כן הוא נשמר מלכת במקום סכנה, כמו שראינו ביעקב אבינו שהבטיחו הקדוש ברוך הוא בעברו ארם נהרים, ואמר לו: והשיבותיך אל האדמה הזאת (בראשית כ״ח:ט״ו) ושם גם כן נראה לו המלאך והבטיחו ואמר לו: שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך (בראשית ל״א:ג׳), וכאשר שמע כי עשו בא לקראתו: ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית ל״ב:ח׳). וכן דוד שהיה נמשח למלך על פי י״י היה בורח מפני שאול, וגם גד הנביא אמר לו: לא תשב במצודה (שמואל א כ״ב:ה׳). וכן בדברי המלחמות היו עושין תחבולות אחר הבטחת האל ית׳ כמו שעשה גדעון בדבר הכדים והלפידים, וגם פעמים היו עושין התחבולות במצות האל כמו שכתוב ביהושע בכבוש יריחו: הקף את העיר (יהושע ו׳:ג׳). וכן צוה לשמואל הנביא תחבולה אף על פי שהיה הולך במצותו, והטעם כי אף על פי שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו, ברוב הם על מנהג העולם. וכן על מנהג העולם היה לו ליעקב לירא מפני עשו, ולדוד מפני שאול. אם היה מושח מלך בחייו והיה לו לבקש תחבולה איך אלך, וזו היתה שאלתו: איך אלך, ואמר לו הקב״ה: עגלת בקר תקח בידך, כי בכל מקום היו רשאין להקריב באותו זמן, כי זמן היתר הבמות היה כל זמן שהיה אהל מועד בנוב וגבעון.

ולמדו רבותינו ז״ל מזה הפסוק שמצוה לשנות בדברי שלום, שהרי הקב״ה אמר לשמואל: עגלת בקר תקח בידך, והראה לו שאין ראוי לאדם ללכת במקום סכנה ולסמוך על הנס, משום שנאמר: לא תנסו את י״י אלהיכם (דברים ו׳:ט״ז).

ויש מפרשים: כי הקב״ה אמר לו: כך אני אמרתי לך שתלך בהצנע, ואתה אמרת: ושמע שאול והרגני, עתה אני אומר לך שתלך בפרהסיא, ותקח עגלת בקר לעשות זבחים שלמים ביום משחך אותו למלך. וזה שאמר: וקראת לישי בזבח (שמואל א ט״ז:ג׳). אמר לו: לך בפרהסיא ונראה מי הורג אותך. ועל זה הדרך פירשו ג״כ במדרש מה שאמר לו הקב״ה למשה רבינו: עבור לפני העם (שמות י״ז:ה׳) הזה, לפי שאמר לו: עוד מעט וסקלוני (שמות י״ז:ד׳), אמר לו הקב״ה: עבור לפני העם ונראה מי סוקל אותך.

לזבוח לי״י באתי – שהבמות היו מותרות משנחרבה שילה.

עגלת בקר תקח – בזה דברים רבים עמוקים ודקים ובאורם ימצא בגביע.

ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני – רוצה לומר: שאם ידע שאול שאני הולך למשוח מלך אחר יהרגני.

ויאמר י״י עגלת בקר תקח בידך – ידמה שהרצון בזה שלקחה לזבוח זבח שלמים וכבר היה אפשר לו זה כי אז נתרו הבמות והיה אפשר לו להקריבו בבמת יחיד ואע״פ שהיה המשכן בנוב, וכבר אמר לי אחד מחכמי דורינו שמו ר׳ שלמה הנשיא בפי׳ זה הפסוק דבר נאות מאד לפי הפשט וזה שהוא רואה שכבר בחר השם יתעלה עגלה להעיר על שכבר נמצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו יהיה הולך לערוף העגלה ולזה לא היה לשאול לחקור איך היה הולך במקום ההוא עם העגלה כי העגלה תערף באי זה מקום ימצא בו החלל באדמה והיה אומר על צד מליצת השיר כי היה לשאול לירא מהריגתו כי אתה העגלה שהיה הכונה בו לאמת מי הוא המכה ולזה היה לו להתרחק מהריגת שמואל והנה אמרו ואמרת לזבוח לי״י באתי לפי זה הפי׳ הוא לפי הנראה בעיני כי כאשר יבא לבית לחם ויתבאר להם שלא נמצא חלל באדמה על זה האופן יאמר לאנשי המקום ההוא שהוא בא לזבוח לי״י וזה נאות מאד ולזה תמצא שלא דרש שמואל מאנשי בית לחם יהודה כי אם ישי ובניו כדי שלא יתגלה סודו.

הארבעה עשר והוא במדות הוא להודיע שאין חסרון לנביא אם יאמר כזב בצד מה למלט נפשו הלא תראה שהש״י נתן עצה לשמואל שיאמר לזבוח לי״י באתי ואף על פי שאמר שלא בא כי אם למשוח למלך אחד מבני ישי.

החמשה עשר הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיסמוך על הנס ואף על פי שהוא שלם מאד והוא דבק בש״י הלא תראה כי שמואל עם גודל מעלתו ירא שיהרגהו שאול ולקח עצות איך ימלט מזה במה שאמר איך אלך ושמע שאול והרגני ולא נסמך על הנס אף על פי שהיה הולך במצות הש״י כי רצון השם יתברך שישתדל האדם בסבות הראויות בהצלתו כי המופת לא יעשהו הש״י כי אם במקומות ההכרחיים ולזה אמרו ז״ל למען יברכך י״י אלהיך יכול בטל ת״ל בכל אשר תעשה וכבר הרחבנו המאמר בזה בבאורנו לדברי התורה ובספר מלחמות י״י.

והנה מה שאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, היה אצלי התנצלות בלתי אמתי, ששמואל לא היה רוצה למשוח איש בחיי שאול והיה בעיניו רע ומר המעשה שישחית את מעשה ידיו הוא בעצמו ושהוא יסכל את ידיו, ולכן כדי להשמט מההליכה התנצל ואמר איך אלך ושמע שאול והרגני? עם היותו יודע שהאל ית׳ לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו, וגם ששאול לא ישלח ידו בנביא ה׳, והוא היה אוהב לשמואל מאד וירא מלפניו ומכבדו יותר מאביו ואיך יהרגהו? אבל היה זה בלי ספק להשמטו מלילך, ועם היות שהאל ית׳ ידע מחשבות בני אדם, היו בוחרים הנביאים ומבקשים פעמים רבות תואנות כדי שלא יאמרו בפירוש כוונותיהם לפני הקב״ה, ועל זה הדרך אמר אדוננו משה (שמות ו׳ ל׳) ואיך ישמע אלי פרעה, עם היותו יודע שדבר ה׳ היא תקום, אבל היה רצונו לישמט מההליכה ובחר אותה התואנה כדי שלא יצטרך לומר איני רוצה לילך, ומפני זה השיבו ה׳ כאן עגלת בקר תקח בידך וגו׳. והיתה התשובה ממין השאלה לפייסו בדברים, עם היותו יודע שבהליכתו בדבר ה׳ לא תגע בו יד ולא יזיקהו אדם אבל מלא דבריו כפי פשוטם והנגלה מהם. וחז״ל אמרו (קידושין ל״ט ע״ב) שאין סומכין על הנס, ושמותר לשנות מפני השלום (יבמות ס״ה ע״ב), והוכיחו זה משמואל משום לא תנסו את ה׳ אלהיכם וששמואל באמת נתירא משאול ושהאל ית׳ יעצו על התחבולה הזאת כדי להנצל ממנו ושלא יסמך על הנס. ואתה רואה שלא היה זה המנהג בנביאים כי תמיד היו פוחדים והקב״ה היה מבטיח ולא היה מלמדם תחבולות להנצל, ולמה יעשה זה לשמואל? אבל האמת יורה מה שאמרתי. ואמנם ענין הזבח שיאמר שהיה הולך שם לזבוח הוא לפי שבכל מקום היו זובחים ומקטרים באותו זמן כל עוד שהיה אהל מועד בנוב ובגבעון, וידמה שהיה שמואל אומר פעמים רבות השם אמר אלי שאלך לזבוח במקום פלוני כדי להוכיח העם שם או לתת שם תודה לה׳ על דבר מה, וכן יאמר עתה לזבוח לה׳ באתי לאיזה מהתכליות. וצוהו שיקרא לישי בזבח ושאז יודיעהו את אשר ימשח ומה יעשה, ולא גלה לו מיד שם דוד כדי שיראה כל הבנים וידע שלא בחר ה׳ בהם כי אם בקטן שבכלם. ורלב״ג כתב בשם אחד מחכמי דורו שצוה השם על זה להעיר שכבר נמצא באותו מחוז חלל באדמה לא נודע מי הכהו, והיה מביא עמו עגלה כדי לקיים מצות עגלה ערופה, ומפני זה לא יחקור שאול למה היה הולך באותו מקום עם העגלה, כי העגלה תערף באיזה מקום שימצא בו החלל, וגם מזה יפחד שאול מהרוג את שמואל בזכרו מצות העגלה הערופה ושהקפידה התורה על רציחת נפש אדם, ואמרו ואמרת לזבוח לה׳ באתי לפי זה הפירוש הוא שכאשר יבא לבית לחם יאמר להם לזבוח לה׳ באתי, כי לא יתכן שיחשבו שבא לעשות עגלה ערופה אחרי שידעו שאין חלל בתוכם ופירוש נאה הוא. ורד״ק כתב בשם אחרים שאמר לו הקב״ה אתה אמרת ושמע שאול והרגני, עתה אני מצוך שתלך בפרהסיא עם עגלת בקר לעשות זבחים שלמים ביום המשחת דוד למלך, וזהו וקראת לישי בזבח, אמר לו לך בפרהסיא ונראה מי הורג אותך, ואשר כתבתי ראשונה הוא היותר נכון אצלי, והותרה השאלות ראשונה ושנית:

ואמרת – לבני העיר.

(ב-ג) השאלות:

איך התירא שמואל ללכת ולא בטח בה׳ כי יצילהו, ושלוחי מצוה אינן נזוקין, בשגם שכל הנביאים לא פחדו מלכת במקום סכנה כי ידעו שה׳ ילחם בעדם, כמו שהיה במשה שהלך אל פרעה ולא ירא, וכן יתר הנביאים? ולמה לא השיב לו ה׳ אל תירא כי אהיה עמך כמ״ש לירמיה? וכי לא יכול שמואל בעצמו לעשות תחבולה זו לקחת עגלת בקר בידו וכו׳?, ולמה א״ל עגלת בקר תקח בידך וכו׳, למה יוליך העגל בידו דרך רב, הלא די אם שם יקח עגל ומריא, ומ״ש ואנכי אודיעך את אשר תעשה אין לו באור הלא כבר הודיעו מה יעשה שימשח שם מלך, והול״ל אנכי אודיעך את אשר תמשח.

איך אלך – לא שהיה שמואל מתירא, ולא שהיה בלתי בוטח כי ה׳ השולחו יצילהו, כמו שכל הנביאים לא חדלו מלכת במלאכות ה׳ מפני יראת בשר, רק כי הנביא יסמך על הנס בעת שיודע כי הנס מקושר עם שליחותו, כמו שהיה בשליחות משה וירמיה שהלכו במקום סכנה ובטחו על הנס, באשר היה זה בכוונה האלהית שינצלו על פי הנס למען יכירו עמים ולמען יכירו ישראל, כי הוא שליח ה׳ וכי ה׳ על ימינו בכחו הגדול ואם כן לא היה הנס לצורך השליח רק לצורך השליחות, וכן היה ה׳ משלחהו על זה האופן שילך בפרסום וימשחהו לעיני כל ישראל, לא היה מתירא כי היה נכון לבו בטוח כי יצילהו ה׳, אבל אחר שפה לא היה הכוונה שילך בפרסום, ושיחזק שליחותו על ידי נס, ואם כן אם יודע לשאול במקרה וירצה להרגו וינצל בנס, לא יהיה הנס לצורך השליחות בכלל רק יהיה נס פרטי הבא במקרה להצלת שמואל בלבד, ובזה כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, ועל זה אמר איך אלך שאם ישמע שאול ירצה להרגני ואצטרך לנס פרטי בעבור עצמי שזה לא טוב בעיני, וגם יוכל להיות שמ״ש איך אלך הוא שאלה לדעת על איזה אופן ילך אם בפרסום ובדרך הניסיי מהיות זה צורך אל השליחות לחזק מלכות בית דוד, או בצנעה כי אין צורך בפרסום ובנס, ובזה הלא אם ישמע שאול והרגני ואצטרך נס מיוחד לצרכי.

ויאמר ה׳ עגלת בקר תקח – באמת גם הנביא היה יכול לשית עצות בנפשו לעשות תחבולה קלה כזאת, רק הצדיק הזה לא רצה להוציא דבר שקר מפיו לכן צוהו ה׳ דרך מצוה שיקח עגלת בקר בידו ויזבח זבח, באופן שכאשר אמר לזבוח לה׳ באתי, אמת היה בפיו, וזה שכתוב עגלת בקר תקח רצה לומר אני מצוך על זה, ותקחהו ותקדישהו תיכף, ובזה ואמרת כפי האמת לזבח לה׳ באתי.

איך אלך וגו׳ – יהרגני בעודי בדרך טרם בואי אל בית לחם באופן שלא אוכל לקיים מצותך.

לזבח לה׳ – נראה שאחר שגלה הארון עד שהביאוהו למקדש שלמה נהגו היתר לעצמם לזבוח בכל מקום, אף כי לקרבנות צבור היו בוחרים במזבח ה׳ שבמשכן, ובעוד שהארון במשכן שילה ראינו תשעת השבטים מוכנים לעלות למלחמה נגד אחיהם בני גד וראובן שבנו להם מזבח, ואין לך בכל השופטים חוץ מגדעון (להוראת שעה) שהעלה זבח חוץ למשכן, ותכף ומיד אחר גלות הארון מצאנו שמואל ושאול ודוד בונים מזבחות ומעלים זבחים ועולות בכל מקום.

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אל ה׳, אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל שאני הולך למשוח מלך אחר¹ וַהֲרָגָ֑נִי?!² ס וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לשמואל, עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ, וְאָ֣מַרְתָּ֔ ותאמר לבני העיר³ לִזְבֹּ֥חַ לַֽיהוָ֖ה בבמה שבבית לחם⁴ בָּֽאתִי⁵:

1. רלב״ג.

2. ולא שהתיירא שמואל משאול, שכן היה בטוח שה׳ ששלח אותו יצילהו, אלא שמדרך הנביא לסמוך על הנס כאשר הוא יודע שהנס מקושר עם שליחותו, ואם כן אין הנס לצורך השליח רק לצורך השליחות, אבל מאחר שכאן לא היתה כוונת ה׳ שילך בפרסום, לא יהיה הנס לצורך השליחות בכלל אלא יהיה נס פרטי, ועל זה אמר ״איך אלך?⁠״ ואצטרך לנס פרטי, וגם יכול להיות ששאלתו ״איך אלך?⁠״ כוונתו לדעת באיזה אופן אלך, האם בפרסום, או בצנעה, מלבי״ם. ואברבנאל מבאר ששמואל באמת היה יודע שהאל יתברך לא יעזוב את חסידיו, וגם ידע ששאול לא ישלח ידו בנביא ה׳, מה גם שהיה שאול אוהב לשמואל מאד וירא מלפניו ומכבדו יותר מאביו ולא יהרגהו, אלא שלא רצה למשוח איש בחיי שאול והיה בעיניו רע ומר המעשה, ולכן כדי להישמט מההליכה התנצל ואמר ״איך אלך ושמע שאול והרגני?!⁠״.

3. מצודת דוד.

4. שהבמות היו מותרות משנחרבה שילה, רי״ד.

5. והטעם לתחבולה הזו הוא, כי אף על פי שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו על פי רוב הם נעשים כמנהג העולם, ומכאן למדו רז״ל שמצווה לשנות בדברי שלום. ויש מפרשים כי הקב״ה אמר לו, כך אני אמרתי לך שתלך בהצנע ואתה אמרת ״ושמע שאול והרגני״? עתה אני אומר לך שתלך בפרהסיא ותקח עגלת בקר לעשות זבחים שלמים ביום משחך אותו למלך בפרהסיא ונראה מי הורג אותך, רד״ק. ובאמת גם הנביא היה יכול לשית עצות בנפשו לעשות תחבולה קלה כזאת, רק הצדיק הזה לא רצה להוציא דבר שקר מפיו לכן ציווה ה׳ דרך מצוה שייקח עגלת בקר בידו ויזבח זבח, באופן שכאשר אמר ״לזבוח לה׳ באתי״, אמת היה בפיו, מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וְקָרָ֥אתָ לְיִשַׁ֖י בַּזָּ֑בַח וְאָנֹכִ֗י אוֹדִֽיעֲךָ֙ אֵ֣ת אֲשֶֽׁר⁠־תַּעֲשֶׂ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֣ לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־אֹמַ֖ר אֵלֶֽיךָ׃

And call Jesse to the sacrifice and I will tell you what you shall do. And you shall anoint for Me him whom I say to you.⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְתַזְמִין לְיִשַׁי בְּשֵׁירוּתָא וַאֲנָא אַחֲזִינָךְ יַת דְתַעְבֵּד וְתִמְשַׁח קֳדָמַי יַת דְאֵימַר לָךְ.

וקראת לישי בזבח – ומשחת למלך אחד מבניו, שהרי הותרו הבמות, ואומר כי זבח משפחה לנו בעיר (שמואל א כ׳:כ״ט).

את אשר אומר אליך – ולמה לא אמר לו מתחלה שימשח דוד כדי שידעו כלם כי מי״י הוא, ויראו כלם כי לא בחר בכל בני ישי אלא בדוד, כי בפני כל העומדים שם נאמר לו על פי הנבואה.

בזבח – באכילת בשר הזבח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וקראת ובזה לא יהיה שום חשד,

ואנכי אודיעך פי׳ כי באשר גם בעצה זאת עדן לא תקן, שאם ישוב לאמר לזבח לה׳ באתי עדיין אינו האמת הגמור, כי הלא בא גם לתכלית אחר שהוא למשוח מלך, ומה יענה אם ישאלהו אם בא רק לזבח או גם על דבר אחר שאז בהכרח ישקר באמונתו, לכן א״ל ה׳ דע כי עתה אני משלחך רק לזבח זבח ושם אודיעך את אשר תעשה שליחות השני, באופן שקודם אודיעך זאת, תכלית ביאתך הוא רק על הזבח ותדבר אמת מכל צד ועל זה אמר.

וְקָרָ֥אתָ לְיִשַׁ֖י בַּאכילת בשר¹ הַזָּ֑בַח, וְאָֽנֹכִ֗י אוֹדִֽיעֲךָ֙ שם² אֵ֣ת אֲשֶֽׁר-תַּעֲשֶׂ֔ה, וּמָשַׁחְתָּ֣ לִ֔י שם אֵ֥ת הבן אֲשֶׁר-אֹמַ֖ר אֵלֶֽיךָ³:

1. מצודת ציון.

2. ולא הודיעו את מי ימליך, כדי שלא יצטרך שמואל לשקר לשאול, אם ישאל אותו שאול למטרת הליכתו, מלבי״ם.

3. ולא הודיע לו מתחילה שימשח את דוד, כדי שידעו כולם שהוא נבחר ע״י ה׳, כאשר יראו שנאמר לו עפ״י הנבואה לבחור בו, רד״ק.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) וַיַּ֣עַשׂ שְׁמוּאֵ֗ל אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיָּבֹ֖א בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֶּחֶרְד֞וּ זִקְנֵ֤י הָעִיר֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֹ֥ם בּוֹאֶֽךָ׃

And Samuel did that which Hashem spoke and came to Beth-lehem. And the elders of the city came to meet him trembling, and said, "Have you come in peace?⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַעֲבַד שְׁמוּאֵל יַת דְמַלֵיל יְיָ וַאֲתָא לְבֵית לֶחֶם וְאִתְכַּנָשׁוּ סָבֵי קַרְתָּא לִקְדָמוּתֵיהּ וַאֲמַרוּ שְׁלָם מֵיתָךְ.

ויעש שמואל את אשר דבר ה׳ ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלום בואך – רבה שאיל בשלמיה דרבה. דילמא רבי יוחנן הוי מסתמיך על רבי יעקב בר אידי והוה ר׳ אלעזר חמי ליה ומטמר מן קדמוי אמר אתו חמו מה הדין בבלייא עבד לי תרתי הוא דעביד לי חדא דלא שאיל בשלמי וחדא דלא אמר שמעתתא מן שמי. אמר ליה לא נהוגין בבבל. זעירא שאיל בשלמיה דרבה דאינון מקיימין הדין קרייא ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו (איוב כ״ט:ח׳) אמר ליה ולמה לא אמר שמעתא מן שמי. אתון מעבר קומי צלמא הורדוס. אמר ליה מהו מעבר קדמוי. אמר ליה ומה את פליג ליה יקרא עבור קדמוי וסמי עייניה. אתון מעבר קמי חד בית המדרש. אמר ליה הכא הוא רבי מאיר ודריש הוא אמר שמעתא משמיה דרבי ישמעאל ולא הוה אמר שמעתא משמיה דרבי עקיבא. אמר ליה כל עמא ידעין דרבי מאיר תלמידיה דרבי עקיבא. אמר ליה וכל עמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן. אמר ליה רבי יעקב בר אידי יודע אתה לפייס. אפשר דהוה רבי יוחנן מקפיד על אלין מליא. אף דוד בקש עליהם רחמים אגורה באהלך וגו׳ (תהלים ס״א:ה׳). ר׳ פנחס ור׳ ירמיה בשם ר״י אמר. אמר דוד אזכה שיהיו דברי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה הנייה ליה. בר נזירה אמר כל האומר שמועה בשם אומרה שפתותיו ורוחשות בקבר. מאי טעמיה דובב שפתי ישנים (שיר השירים ז׳:י׳). ככומר זה של ענבים שהוא זב מאליו. רבי חנינא בר פפא ורבי סימון. חד מנהון אמר כהדין דשתי קונדיטון. וחד אמר כהדין דשתי חמר עתיק אף על פי דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה.

ויעש שמואל את אשר דבר י״י ויבא בית לחם ויחרדו זקני (המקום) [העיר] לקראתו ויאמר שלום בואך – תלמיד שאיל בשלמיה דרביה. דילמא ר׳ יוחנן הוה מסתמיך על ר׳ יעקב בר אידי והוה ר״א אזל ומיטמר מן קדמוי, אמר חמי מה הדין בבליא עביד לי. תרתי הוא עביד לי חדא דלא שאיל בשלמי וחדא דלא אמר שמעתתא מפומי, אמר ליה לא נהיגין בבלאי זעירא קאים קומי רבה דאינון הך קריא אמרין ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו (איוב כ״ט:ח׳), א״ל ולמה לא אמר שמעתתא מן שמי אתון מעבר קומי צלמא הורודוס, אמר ליה מהו מעבר קומי צלמא הורודוס א״ל ומה את פליג ליה יקרא אלא עביר קדמוי וסמי עינוי, א״ל יאות עביד ר׳ אלעזר דלא עבר קדמך. אתון עברין קמי מדרשא, אמר ליה הכא הוה ר׳ מאיר יתיב ודרש והוה אמר מן שמיה דר׳ ישמעאל ולא הוה אמר שמעתתא משמיה דר׳ עקיבא. א״ל כלא עמא ידעין דרבי מאיר תלמידיה דר׳ עקיבא. א״ל כל עמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דר׳ יוחנן.

ויחרדו – מהרו לצאת לקראתו.

Hurried. Hurried out toward him.⁠¹

1. The elders of the city who saw Shemuel approaching hurried out toward him thinking that they had committed a grave sin and that was why he was coming to their city. Therefore, Shemuel was asked whether he was coming in peace (Radak).

ויאמר שלום בואך – ששאלו לו שלום הוא שאתה באתה והוא השיב להם שלום.

ויחרדו – כתרגומו: ואתכנשו, נתקבצו ומיהרו לצאת לקראתו, ותמהו על שהניח אהל מועד שבנוב ואינו רגיל לבוא לבית לחם.

שלום בואך – לשון שאלה, השלום לך.

ויחרדו – וינועו ויתקבצו לצאת לקראתו. וכן: יחרדו כצפור ממצרים (הושע י״א:י״א), ויחרדו בנים מים (הושע י״א:י׳). וכן תירגם יונתן לשון קבוץ: ואתכנשו.

ויש לפרשו לשון חרדה, כי תמהו על בואו ופחדו אולי היה בעיר מי שחטא חטא גדול שיצטרך שמואל הנביא לבא העיר, וזהו שאמר: שלום בואך, והוא ענה להם: שלום (שמואל א ט״ז:ה׳), כלומר אין דבר, רק שלום, אל תפחדו כי לזבוח לי״י באתי (שמואל א ט״ז:ה׳).

ויאמר שלום בואך – הגדול שבזקנים אמר, ואפשר שישי היה.

ויעש שמואל את אשר דבר ה׳ וגו׳. זכר ששמואל קיים דבר האל יתברך והלך לבית לחם ותמהו זקני העיר ויחרדו על בואו, כי חשבו שהיה בתוכם עון פלילי באיש מה והיה בא להוכיחם עליו. ולכן שאלוהו שלום בואך? ואמר הכתוב ויאמר שלום בואך בלשון יחיד, לפי שהיה הגדול שבהם מדבר בעד העם:

ויבא בית לחם – הלמ״ד בקמץ מפני ההפסק בכל ספרים כ״י וגם ברוב ספרי הדפוס. ובמקצת דפוסים בסגול ואין לסמוך עליהם.

ויאמר שלם בואך – זהו אחד מאותם דסבירין ויאמרו מסורת שופטים י״א.

שלם בואך – עיין מ״ש בשמואל י״ח.

ויחרדו – מהרו בחרדה.

ויאמר – הגדול שבהם אמר לו, אם בואו הוא בהיות עמו השלום, או הוא בעבור העדר השלום.

השאלות:

מדוע חרדו זקני העיר גם פחדו פחד, עד שאמרו שלום בואך כאילו פחדו מאיזה פגע.

ויעש שמואל את אשר דבר ה׳ כי עתה רק זאת היתה מצותו לקחת עגלת בקר ויחרדו יתכן כי בבואו לשם ועגלת בקר בידו חרדו אולי נמצא חלל באדמה הקרובה אל בית לחם ובא לערוף העגלה בנחל (ולדעת הרלב״ג היתה זאת התחבולה באמת שיקח עגלת בקר כדי שיחשוב שאול שנמצא שם חלל באדמה והלך על עגלה ערופה) ולכן חרדו זקני העיר דוקא שעליהם מוטל המצוה הזאת כמ״ש ויצאו זקניך ושופטיך וכו׳ וכל זקני העיר וכו׳,

ויאמר שלום בואך אם לא באת על דם הנשפך בסביבות העיר.

ויחרדו – פחדו בראותם הנביא הזקן משים לדרך רחוקה פעמיו לבא אצלם, באומרם בודאי תקלה גדולה נהיתה בעיר והוא בא להוכיחנו.

וַיַּ֣עַשׂ שְׁמוּאֵ֗ל אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה, וַיָּבֹ֖א אל בֵּ֣ית לָ֑חֶם, וַיֶּחֶרְד֞וּ ומהרו לצאת¹ זִקְנֵ֤י הָעִיר֙ לִקְרָאת֔וֹ, וַיֹּ֖אמֶר הגדול שבזקנים² האם שָׁלֹ֥ם בּוֹאֶֽךָ? כי תמהו על בואו ופחדו אולי היה בעיר מי שחטא חטא גדול שיצטרך שמואל הנביא לבוא אל העיר מחמתו³:

1. רש״י. ורד״ק ביאר התקבצו. ומצודת ציון ביאר שהוא לשון חרדה.

2. מצודת דוד. ויתכן שזה היה ישי, רד״ק.

3. רד״ק. ויתכן כי בבואו לשם ועגלת בקר בידו חרדו אולי נמצא חלל באדמה הקרובה אל בית לחם ובא לערוף העגלה בנחל, (ולדעת הרלב״ג היתה זאת התחבולה באמת שייקח עגלת בקר כדי שיחשוב שאול שנמצא שם חלל באדמה והלך על עגלה ערופה), ולכן חרדו דווקא זקני העיר שעליהם מוטלת המצוה הזאת, מלבי״ם.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיֹּ֣אמֶר׀ שָׁל֗וֹם לִזְבֹּ֤חַ לַֽיהֹוָה֙י״י֙ בָּ֔אתִי הִֽתְקַדְּשׁ֔וּ וּבָאתֶ֥ם אִתִּ֖י בַּזָּ֑בַח וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶת⁠־יִשַׁי֙ וְאֶת⁠־בָּנָ֔יו וַיִּקְרָ֥א לָהֶ֖ם לַזָּֽבַח׃

And he said, "Peace. I have come to sacrifice to Hashem; sanctify yourselves and come with me to the sacrifice.⁠" And he sanctified Jesse and his sons and called them to the sacrifice.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שְׁלָם לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ אָתֵיתִי אִזְדַמָנוּ וְתֵיעֲלוּן עִמִי לְשֵׁירוּתָא וְזַמֵין יַת יִשַׁי וְיַת בְּנוֹהִי וּקְרָא לְהוֹן לְנִכְסַת קוּדְשָׁא.

לזבוח לי״י באתי – שלא היה שום עיר בארץ ישראל שלא היתה שם במה לפי שהיה היתר הבמות.

התקדשו – הזדמנו.

ויאמר שלום לזבוח לי״י באתי – זבחי שלמים.

ויקדש – כמו התקדשו למחר (במדבר י״א:י״ח).

התקדשו – כתרגום: איזדמנו. וכן: ויקדש.

והוא השיבם שלום לזבוח לה׳ באתי, רוצה לומר שלום לכם אל תיראו כי לזבוח באתי, וקדש אותם ואת ישי שהזמינם, על דרך הקדיש קרואיו (צפניה א׳ ז׳).

התקדשו – ענין הזמנה, כמו: קדשו עליה למלחמה (ירמיהו ו׳:ד׳).

ויאמר שלום – הנה השלום עמי ואין רע, ובאתי הנה לזבוח לה׳ וכו׳.

ויאמר שלום לא באתי עבור זה רק לזבוח לה׳,

ויקדש את ישי בתוך קרואיו בל יורגש הדבר.

התקדשו – טבלו וכבסו מלבושיכם.

וַיֹּ֣אמֶר שמואל | שָׁל֗וֹם, הנה השלום עמי ואין רע¹ כי לִזְבֹּ֤חַ לַֽיהוָה֙ זבחי שלמים² בָּ֔אתִי הנה, ואל תיראו³, הִֽתְקַדְּשׁ֔וּ היו מוכנים ומזומנים⁴ וּבָאתֶ֥ם אִתִּ֖י בַּזָּ֑בַח, וַיְקַדֵּ֤שׁ והזמין שמואל אֶת-יִשַׁי֙ וְאֶת-בָּנָ֔יו בתוך המוזמנים שלא יורגש הדבר⁵, וַיִּקְרָ֥א לָהֶ֖ם לבוא לַזָּֽבַח:

1. מצודת דוד.

2. מהר״י קרא.

3. אברבנאל.

4. ר״י קרא, רד״ק, מצודת ציון.

5. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם וַיַּ֖רְא אֶת⁠־אֱלִיאָ֑ב וַיֹּ֕אמֶר אַ֛ךְ נֶ֥גֶד יְהֹוָ֖הי״י֖ מְשִׁיחֽוֹ׃

And it came to pass, when they had come, that he beheld Eliab, and said, "Surely Hashem's anointed is before Him.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה בְּמֵיעַלְהוֹן וַחֲזָא יַת אֱלִיאָב וַאֲמַר בְּרַם תַּקִין קֳדָם יְיָ מְשִׁיחֵיהּ.

ויהי בבואם וירא את אליאב וגו׳.

ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד י״י משיחו – אמר זה ראוי למלכות. אפשר שמואל שנכתב עליו כי נאמן שמואל לנביא לי״י (שמואל א ג׳:כ׳) היה טועה, א״ר יצחק שמואל לא טעה אלא שראה ולא כיון אם מבתו אם ממנו המלכות שנאמר ויקח לו רחבעם את [מחלת בת ירימות בן דויד] אביחיל בת אליאב בן ישי (דברי הימים ב י״א:י״ח), לכך אמר אך נגד י״י משיחו. נטל קרן השמן ובא לצוק על ראשו וברח השמן לאחריו כשראה כך אמר גם בזה לא בחר י״י (שמואל א ט״ז:ח׳-ט׳). וכך היה השמן עושה לכולן, כיון שבא דוד ראה השמן רץ מעצמו וניצק בראש דוד אמר ותרם כראים קרני בלותי בשמן רענן (תהלים צ״ב:י״א). וכל כך למה, שראה הקב״ה מעשיו של דוד שהיה ראוי לימשח למלכות שנאמר אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים וגו׳ (תהלים מ״ה:ח׳).

ויאמר אך נגד י״י משיחו – ויאמר בלבו: אך אמת הוא זה.

He said, "Surely, before Adonoy is His anointed.⁠" He said to himself, 'Surely, it is true that this one is fitting for the kingship.'

אך נגד י״י משיחו – פתרונו: ראוי להק׳ משיח כיוצא בזה.

נגד י״י משיחו – ראהו יפה מראה וגבה קומה כעין שאול, שנאמר הראיתם אשר בחר בו י״י כי אין כמהו (שמואל א י׳:כ״ד), לכן חשב: כמו כן זה ראוי למלכות.

נגד י״י – לפניו.

בבואם – בבית.

ויאמר אך נגד י״י משיחו – פי׳: אמר בלבו או בפיו, כי חשב כי זה הוא המלך שצוהו האל למשוח, לפי שהיה בכור בבני ישי, ועוד כי ראהו יפה צורה וקומה כשאול, וחשב כי הקב״ה בוחר באנשים יפה קומה וצורה למלכות, כדי שיהא מוראו על העם. וכן אמר בשאול: הראיתם אשר בחר בו י״י כי אין כמוהו בכל העם (שמואל א י׳:כ״ד). וכן הוא כמו שחשב שמואל, כי בעל קומה וצורה יפה בוחר בו האל למלוכה כדי שייראו ממנו העם, ובלבד שיהיה לבו טוב וישר.

ופי׳: נגד י״י משיחו – כמו: נכח י״י דרככם (שופטים י״ח:ו׳), כלומר י״י יהיה עמו.

ויונתן תרגם: תקין קדם י״י משיחיה. וכן תרגם: נכח י״י (שופטים י״ח:ו׳) – אתקין י״י.

אך נגד י״י משיחו – יש שפירשו שהוא כאשר ראה אליאב בלתי ראוי למלוכה אמר על שאול כי נגד י״י משיחו וקרא משיחו שאול כי הוא היה משוח על יד שמואל והנה אמר לו השם שלא יביט אל מראה שאול ואל גבה קומתו כי מאסהו כמו שקדם באמרו כי מאסת דבר י״י וימאסך ממלך אלא שכבר יקשה לזה השי׳ אמרו גם בזה לא בחר י״י כי לפי זה הפי׳ לא תהיה הורא׳ מדברי הש״י לשמואל שלא בחר באליאב אבל אולי יראה ממנו הפך זה.

והנראה בעיני כי אמר שמואל אך נגד י״י משיחו כאשר ראה אליאב חשב שיהיה הוא הראוי למלוכה מצד מראהו שהיה טוב וגובה קומתו שהוא ראוי למלך למען יהיה לו כח גבורה להלחם מלחמות י״י וענהו י״י שלא יביט אל מראה אליאב ואל גובה קומתו כי מאסהו מצד שאין לבבו ישר כי הש״י יראה ללב והנראה בעיני י״י איננו ראוי למלך וכאשר הבין זה שמואל מדברי הש״י אז אמר לישי שיקרא לאחר מבניו כי לא בחר י״י בזה וקרא אל אבינדב אך קצר הכתוב ובסוף הענין נמשח דוד וידמ׳ שכבר נמשח בשמן המשח׳ ולא צוהו בלכתו שם שימלא קרנו.

ואמרו: ויהי בבואם יחזור לבני ישי שזכר, יגיד כי צוה שיבואו ויעברו כלם לפניו, וכאשר ראה את אליאב הגדול מהם אמר שמואל אך נגד ה׳ משיחו, ר״ל באמת זהו משיח ה׳ אחרי שהוא יפה תואר ויפה מראה, וזהו אך נגד ה׳ משיחו, על דרך (שופטים י״ח ו׳) נכח ה׳ דרככם.

אך נגד ה׳ – רצה לומר למלכות הוא הגון, אך שיהיה משיחו נגד ה׳, רצה לומר: שיהיה ה׳ עמו.

השאלות:

אחר שה׳ אמר לו ומשחת את אשר אומר אליך, למה תיכף כראותו את אליאב אמר אך נגד ה׳ משיחו טרם אמר לו ה׳ כי הוא הנבחר, והלא כשראה יתר בניו אמר גם בזה לא בחר ה׳, וזה ידע ממה שראה שלא אמר לו ה׳ למשחו עד שהגיע לדוד שאז א״ל ה׳ קום משחהו ואם כן איך היה אצל אליאב בהפך, מ״ש כי מאסתיהו הוא דבר הנמאס מצד עצמו ופחיתות מעשיו, או דבר שהיה נבחר תחלה ונמאס אחר כך, ושני אלה לא יצדקו גבי אליאב, שהגם שחכמינו זכרונם לברכה אמרו שנמאס על ידי שהיה כעסן ובזה יצדק שנבחר תחלה ונמאס אחר כך על ידי רוע מזגו אנחנו נבקש הפשט, עוד יפלא איך קרא ישי אל אבינדב טרם שמע מפי שמואל שלא בחר ה׳ באליאב, והיל״ל לספר שאחר שאמר שמואל אך נגד ה׳ משיחו והשיב לו ה׳ אל תבט אל מראהו אמר שמואל זאת לישי ואז קרא אל אבינדב.

ויאמר אך נגד ה׳ משיחו פי׳ כשראה את אליאב ולא אמר לו ה׳ למשחו ידע תיכף כי אינו נרצה אצל ה׳ (שאם לא כן היה מצוהו למשחו, כמ״ש ומשחת לי את אשר אומר אליך, וכמו שהיה כשראה את דוד שא״ל קום משחהו) וחשב שמואל שהסבה לזה הוא בעבור היות אליאב שפל קומה ובלתי יפה התואר כשאול, וחשב כי לא יבחר ה׳ רק באיש גבוה הקומה ויפה תואר, שבאמת לא היה נמצא בכל ישראל איש כשאול, כמ״ש משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ולא ידחה ה׳ את שאול כל עוד שלא ימצא איש כמוהו, וזה שכתוב אך עוד יש תקוה כי משיחו שהוא שאול שנמשח מכבר עודהו נגד ה׳, ולא ימאס בו כל עוד שלא ימצא איש כמוהו, ובזה התנחם שמואל ורצה להמליץ בל ידחה שאול בהיות שאין בכל ישראל כמוהו.

אך נגד ה׳ משיחו – שמואל חשב שרוצה האל למשוח מלך חדש למען ימלוך מיד על ישראל, וכשם שבחר בשאול איש בעל קומה להטיל מוראו על עבדיו כן יבחר גם עתה באליאב בעבור גובה קומתו, אך רצון האל היה להמציא חן דוד מעט מעט בעיני העם בצאתו ובבואו לפניהם ויבחרוהו אח״כ מרצונם כמו שכתוב (שמואל ב ה׳:ב׳) גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא את ישראל, וישי העביר שלשת בניו הגדולים בחשבו שמהם בלבד יוכל האל לבחור לו מלך, ובראותו כי לא בחר בהם העביר יתר שבעת בניו שהיו לו בבית, והיה לו כדבר בלתי אפשר שיבחר בדוד הקטן כי עודנו נער רך, ובבוא דוד ובאמור ה׳ לשמואל קום משחהו אז הבינו דעת האל.

וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם בבית¹, שמואל ציווה על ישי שיעביר לפניו את כל בניו², וַיַּ֖רְא שמואל אֶת-אֱלִיאָ֑ב הגדול מבני ישי³, והוא יפה מראה וגבה קומה כמו שאול⁴, וחשב כי זה הוא המלך שציווה אותו האל למשוח⁵, וַיֹּ֕אמֶר שמואל בליבו⁶, אַ֛ךְ רק נֶ֥גֶד שלפני⁷ יְהוָ֖ה יהיה מְשִׁיחֽוֹ זה, ושה׳ יהיה עמו⁸:

1. רד״ק.

2. אברבנאל.

3. רד״ק, אברבנאל.

4. מהר״י קרא, רד״ק, רלב״ג, אברבנאל.

5. רד״ק.

6. רש״י.

7. ר״י קרא. ומלבי״ם מבאר שכאשר ראה שמואל את אליאב שהוא אינו יפה תואר כשאול, חשב לעצמו שיש עדיין תקוה לשאול, דהיינו שאול שהוא משיח ה׳ עדיין נגד ה׳ ואולי ה׳ לא יחלפינו אחרי שאין בנמצא מישהו כמותו.

8. מצודת דוד. ואפשר ששמואל שנכתב עליו כי נאמן שמואל לנביא לה׳ היה טועה?! א״ר יצחק, שמואל לא טעה אלא שראה ולא כיון אם מבתו אם ממנו המלכות, שנאמר (דברי הימים, ב׳ י״א י״ח) ״ויקח לו רחבעם את אביחיל בת אליאב בן ישי״, לכך אמר ״אך נגד ה׳ משיחו״, נטל קרן השמן ובא ליצוק על ראשו וברח השמן לאחריו, כשראה כך אמר גם בזה לא בחר ה׳. וכך היה השמן עושה לכולן, כיון שבא דוד ראה השמן רץ מעצמו וניצק בראש דוד אמר (תהלים צ״ב י״א) ״ותרם כראים קרני בלותי בשמן רענן״, וכל כך למה? שראה הקב״ה מעשיו של דוד שהיה ראוי לימשח למלכות שנאמר (תהלים מ״ה ח׳) ״אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים וגו׳⁠ ⁠⁠״, ילקוט שמעוני.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶל⁠־שְׁמוּאֵ֗ל אַל⁠־תַּבֵּ֧ט אֶל⁠־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל⁠־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיהֹוָ֖הי״י֖ יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב׃

But Hashem said to Samuel, "Do not look at his countenance or at the height of his stature, because I have rejected him. For it is not as man sees; for man looks on the outward appearance, but Hashem looks at the heart.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל לָא תִסְתַּכֵּל בְּחֶזְוֵיהּ וּבְרוּם קוֹמָתֵיהּ אֲרֵי רְחַקְתֵּיה אֲרֵי לָא כְּמוֹ דְחָזָן בְּנֵי אֱנָשָׁא אֲרֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא חָזָן בְּעֵינַיְהוֹן וְקֳדָם יְיָ גַלְיָן מַחְשְׁבַת לִבָּא.

ויאמר ה׳ אל שמואל אל תבט אל מראהו וגו׳ – למה שהיה קפדן.

כי האדם יראה וגו׳ – ללבב. אמר רבא בשניה דרב יהודה כולהו למודיהו בנזיקין הוה, וכי הוה מטי רב יהודה לאשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהם טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ורב יהודה כד הוה שליף מסאניה אתא מטרא ואנן מצווח צווחינן וליכא מאן דמשגח בן, אלא קודשא בריך הוא לבא בעי, דכתיב כי האדם יראה לעינים וי״י יראה ללבב.

^אאל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו – המילה ׳גבוה׳ צריכה הייתה להיכתב ׳גובה׳, כמו ׳כגובה אפו בל ידרוש׳ (תהלים י, ד), שכן הצורה הזאת משמשת לשם תואר, לא לשם עצם, כמו ׳גבוה מכל העם׳ (שמואל א׳ ט, ב). אבן ג׳נאח סבר שהמילים ׳ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו׳ רומזות לשאול,⁠¹ שהמשיך לקנן במחשבתו של שמואל, ולא אל אליאב. זהו פירוש בעייתי. באשר למשפט ׳לא אשר יראה האדם כי האדם׳ (שמואל א׳ טז, ז), הכוונה היא: ׳[לא אשר יראה האדם] כי אם אשר יראה ה׳, כי האדם יראה...׳, כלומר: הדבר שנראה משובח בעיני האנשים אינו הדבר הנראה משובח בעיני ה׳. הוא הסביר את הסיבה לכך, באמרו: ׳כי האדם יראה לעינים׳, כלומר: האדם שופט לפי הצורה החיצונית, שכן איננו יודע נסתרות, ואילו יודע הנסתרות שופט לפי הדבר הנסתר, לפי הכוונות הטהורות או הנפסדות.

1. ספר הרקמה, שער הכינויים. ראו: מ׳ וילנסקי וד׳ טנא (מהדירים), ספר הרקמה לר׳ יונה בן ג׳נאח, י-ם תשכ״ד, א עמ׳ 211. י׳ דרנבורג (מהדיר), כתאב אללמע תאליף אלנחוי אלמשהור אבי אלוליד מרואן אבן ג׳נאח אלקרטבי, פריס 1886, עמ׳ 189.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

אל תבט אל מראהו – אל יופי תארו.

כי מאסתיהו – לפי שכעסן הוא, כמה שנאמר: ויחר אף אליאב בדוד (שמואל א י״ז:כ״ח).

כי לא אשר יראה האדם – אף על פי שקראת לעצמך רואה, שאמרת לשאול: אנכי הרואה (שמואל א ט׳:י״ט), כאן אני מודיעך שאינך רואה.

Do not look at his appearance. Upon the beauty of his stature.

For I have rejected him. Because he is a quick tempered person, as it is stated, 'And Eliov became angry with Dovid.'¹

For it is not as man perceives it. Even though you called yourself a seer, when you said to Shaul, 'I am the seer,'² here I am informing you that you do not see.

1. Below 17:28. Also, see Maseches Pesachim 66b, that Eliov actually possessed the qualities of a king but ‘ה rejected him because he had a bad temper.

2. Above 9:19. ה' punished Shemuel for inferring albeit an infinitesimal of pride by saying “I am the seer.” Moshe was similarly punished for saying “the matter that will be too difficult for you, present to me and I will hear it.” [Devarim 1:17]–Sifre, Devarim 1:17

כי לא אשר יראה האדם – ראיית בשר ודם אינה ראייה שהרי אינו רואה אלא את הגלוי ואינו רואה את הטמון, אבל הקב״ה רואה את הטמון כגלוי.

כי האדם יראה לעינים – האדם שרואה למראה עינים רואה מה שבחוץ ואינו רואה מה שבפנים שאינו רואה מה בלבו של חבירו שהעינים אינן רואין אלא דבר הנראה אבל הקב״ה יראה ללבב כלומר שרואה את הלב שהוא טמון.

כי האדם יראה – פתר׳: האדם יראה (למראה) לדבר שעיניו מראות אותו ולא לדבר הטמון וי״י יראה ללבו של אדם לכך אל תבט אל מראהו.

ואל גבה קומתו – מן גובה יאמר בדבק גבוה, וכן גדול גדל העצה, והוא כמו גבה קומה כמו גדל חמה, והם שם דבר. אבל אם היה שם דבר היה לו לינקד גובה כמו גובה שמים (איוב כ״ב:י״ב).

כי מאסתיהו – לא היה צדיק והגון. ורבותינו אמרו על שם שהיה כעסן, שנאמר ויחר אף אליאב בדוד (שמואל א י״ז:כ״ח).

כי האדם יראה לעינים – אינו רואה אלא דבר גלוי ונראה בעין ואינו יודע דברים שבסתר ותעלומות לב.

לעינים – לשון מראה, כמו ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳).

וי״י יראה ללבב – הוא רואה ויודע תעלומות לב, ותרגומו: לא כמאן דחזו בני אנשא ארי בני אנשא חזן בעיניהון וקדם י״י גליין מחשבת ליבא.

אל תבט אל מראהו – בוחן לבות וכליות בני אדם ידע לבב אליאב כי איננו ישר, לפיכך אמר לשמואל: אל תבט אל מראהו, כי אף על פי שהוא יפה מראה והגון למלכות לפי מראהו, אני יודע לבבו ומאסתיהו למלכות, כי איננו הגון לפי לבבו.

גבוה – שם, בפלס גדול העצה.

ויש מפרשים: כי כאשר אמר נגד י״י משיחו (שמואל א ט״ז:ו׳) – על שאול בקש עוד שלא תסור המלוכה ממנו, כשראה אליאב שלא היה יפה כמוהו בקש מי״י שלא יחליף שאול באחר, לפיכך ענה לו האל: אל תבט אל מראהו, כי מאסתיהו, ושאול הוא שהיה יפה מראה וגבה קומה.

ואל גבוה קומתו – מופסק גָבוֺהַ, דבוק גְבוֺהַ.

כי לא אשר יראה האדם – אתה אמרת אני הרואה ואינו כן.

כי מאסתיהו – לשוא טרח הח׳ גנאח כי אמר שזה הכנוי רומז לשאול בעבור שקדם עליו ואני מאסתיו (פסוק א׳) כאילו השם ית׳ לא מאס איש רק שאול ומי יתן וכן היה.

כי לא אשר – הטעם אין ואפס.

לעינים – לצבעים ומראה הגשם, כטעם כסות עינים (בראשית כ׳:ט״ז), וזה השם משותף, וכבר כתב ארוסטו׳ בס׳ הנפש וס׳ החוש והמוחש שהמראים ר״ל הצבעים הם מיוחדים לחוש הראות וכלל המכוון בזה שהאדם יראה לחיצון הגוף הנראה והשם ית׳ יראה לפנימי שבו ר״ל לציור הפנימי.

והשם השיבו אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו, רוצה לומר עם היותו יפה תואר ויפה מראה וגבוה הקומה אל תבט אל זה, בחשבך שתמיד יהיו המלכים בזה האופן כמו שהיה שאול, כי מאסתיהו, וכנוי מאסתיהו אצלי לא יחזור אל אליאב, אבל הוא לגובה קומתו שזכר, ר״ל כי כבר מאסתי גובה הקומה במלכים, מאחרי שראיתי שאול שהיה גבוה הקומה ושב מאחרי, והעיד ית׳ על אליאב שהיה לבו בלתי תמים, ושלא היה יפה מבפנים כמו שהיה מבחוץ, וזהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים הדבר החיצוני ויי׳ יראה לפנימי שהוא הלבב. ובפסח שני אמרו (פסחים ס״ו ע״ב), אמר ר׳ מני בר פטיש כל אדם שכועס אפילו פוסקין לו גדולה מן השמים מורידין אותו, מנא לן? מאליאב, דכתיב (בסי׳ י״ז כ״ח) ויחר אף אליאב בדוד. ובמדרש שמואל (פרשה י״ד) אמרו, אמר לו הקב״ה לשמואל אתה אמרת אנכי הרואה, חייך למחר אני מראה לך שאין אתה רואה, ואימתי היה? בשעה שהלך למשוח את דוד חשב שאליאב היה, אמר לו הקב״ה אתה שאמרתי אנכי הרואה, אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיו: אמנם בתנחומא לא ייחסו בזה טעות מבואר לשמואל, אמרו אפשר שמואל שנכתב עליו כי נאמן שמואל לנביא לה׳ טעה? א״ר יצחק לא טעה שמואל, אלא שראה ולא כוון אם מביתו ואם ממנו יוצא המלכות, שנאמר (דברי הימים ב י״א י״ח) ויקח לו רחבעם את אביחיל בת אליאב בן ישי לכך אמר אך נגד ה׳ משיחו. ומה נאה אצלי מה שפירשו אחרים בזה ששמואל ראה את אליאב ושהיה בלתי יפה כ״א כעור ומגונה, ולכן אמר אך נגד ה׳ משיחו על שאול. כאומר הנה נגד ה׳ שאול שהוא משיחו ותוארו נאה למלכות, ומה לו לבקש פחותים כאלה? והאל ית׳ השיבו אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו, וגבוה הקומה נאמר על שאול, כמו שאמר (בסי׳ ט׳ ב׳) משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ומאסתיהו אמרו גם כן עליו, כמו שאמר (בסי׳ ט״ו כ״ז) וימאסך ה׳ מהיות מלך וגו׳. והודיעו שהיה שאול בלתי שלם בנפשיו׳, עם היותו בכחות הגופיות מובחר ומשובח מהעם, רומז למה שאמרתי שחטא במיעוט אמונה ובמיעוט אהב׳ את ה׳, ומה שטען רלב״ג נגד זה ממה שעברו שאר הבנים לפני שמואל ואמר בכלם גם בזה לא בחר ה׳, שיורה שנזכר בכתוב שלא בחר באליאב אינה טענה, כי בהיותו מבזה אותו ואומר אך נגד ה׳ משיחו להבדיל ממעלת שאול ותוארו יורה שלא היה בוחר בו, ולזה אמר בכל אחד מהאחרים גם בזה לא בחר ה׳, ר״ל אעפ״י שאינו כל כך עכור כאליאב גם לא בחר בזה. והנה אמר כי האדם יראה לעינים, להגיד שהאדם ישפוט על החושים החצוניים אם הם שלמים אם לא, וזכר מהם העינים שהוא החוש היותר נכבד, והש״י יראה ללבב אם הוא תמים אם לא:

כי לא – רצה לומר: איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם.

יראה לעינים – אם הנראה הוא יפה עינים, שהוא הדבר אשר יראה האדם, ואין לתלות המלוכה בדבר זה.

וה׳ – אבל ה׳ יראה ללבב – הטובה היא, ובזה הדבר תלוי.

ויאמר ה׳ – השיב לו אל תבט אל מראהו (של שאול שעליו אמר נגד ה׳ משיחו) ואל גבה קומתו כי מאסתיהו רצה לומר את הגבוה קומה, שהיה נרצה אצלי אז, מאסתי עתה, (כי המלך ניתן אז לתרעומת העם, היה צריך איש גבוה שימצא חן בעיניהם, לא כן המלך עתה יהיה מי שימצא חן בעיני האלהים, הבלתי מביט על המראה והקומה),

כי לא אשר יראה האדם הורה לו כי מה שהאדם רואה ושופט מי האיש היפה ומי האיש המכוער אינו מסכים עם האמת, וזה שכתוב כי האמת הוא לא כאשר יראה האדם, ויוכל להיות שהאיש שבני אדם דנים עליו כי הוא יפה תואר ונאה, הוא כעור ומגונה באמת וכן להפך, והטעם לזה כי האדם יראה לעינים – רצה לומר האדם שופט על הנאה ויפה מצד ראות החושים שהם לא יחושו רק חיציוניות הדבר הנראה, לא פנימיותו, ולכן יגדרו היופי לפי המראה החיצונית אם יהיה הגוף גבוה הקומה יפה התואר והמראה וכדומה, הגם שתהיה צורתו הפנימית הנפשיית מלאה מומים ותכונות רעות, לא כן ה׳ יראה ללבב הוא לא יביט רק ללבב על צורתו הפנימית אם היא יפה בתכונותיה ונאה במדותיה זה האיש היפה אצלו הגם שחיצונית האיש שפל הקומה ומכוער המראה.

גבה – מקור משרש גבה, וכן בגדל זרעך (שירת הים) היותו גבוה הקומה.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-שְׁמוּאֵ֗ל, אַל-תַּבֵּ֧ט אֶל-מַרְאֵ֛הוּ אל יופי תארו¹ וְאֶל-גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ לפי שכעסן הוא², ואין לבבו ישר³, ואף על פי שקראת לעצמך ״רואה״, שאמרת לשאול ״אנכי הרואה״⁴, כאן אני מודיעך שאינך רואה⁵, כִּ֣י | לֹ֗א איני רואה כפי⁶ אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם, שהרי האדם אינו רואה אלא את הגלוי⁷, כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם אם הנראה הוא יפה עיניים, ואין לתלות המלוכה בדבר זה⁸, וַיהוָ֖ה לעומת זאת⁹ הבוחן כליות ולב¹⁰ יִרְאֶ֥ה וידע¹¹ לַלֵּבָֽב ללב האדם, ובזה הדבר תלוי¹²:

1. רש״י, רד״ק, אברבנאל. מלבי״ם לעומת זאת מבאר פסוק זה על שאול, דהיינו אל תבט אל מראהו של שאול, שכעת צריך מלך שימצא חן בעיני ה׳ ולא בעיני העם ואין צורך להביט על חיצוניותו.

2. שנאמר (להלן י״ז כ״ח) ״ויחר אף אליאב בדוד״, רש״י. ומלבי״ם מבאר שהכוונה לשאול שה׳ מאס בו בגלל חטאו.

3. רלב״ג.

4. לעיל ט-יט, רש״י.

5. רש״י, רי״ד. ובמדרש שמואל (פרשה י״ד) אמרו, אמר לו הקב״ה לשמואל אתה אמרת ״אנכי הרואה״, חייך למחר אני מראה לך שאין אתה רואה, אברבנאל. וכן ראה את הביאורים בפס׳ א׳ לעיל.

6. מצודת דוד.

7. ר״י קרא.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. רד״ק.

11. רד״ק.

12. מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שהאדם שופט על פי מראה עיניו, ואם הדבר נאה בחיצוניותו אע״פ שבפנימיותו הוא מלא כיעור, בעיני האדם זה נחשב יפה, אך הקב״ה מביט רק על הפנימיות ועל פיה נקבע אצלו היופי.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל⁠־אֲבִ֣ינָדָ֔ב וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם⁠־בָּזֶ֖ה לֹא⁠־בָחַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Then Jesse called Abinadab and made him pass before Samuel. And he said, "Also this Hashem has not chosen.⁠"

תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּקְרָא יִשַׁי לַאֲבִינָדָב וְאַעֲבִירֵיהּ קֳדָם שְׁמוּאֵל וַאֲמַר אַף בְּדֵין לָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ.

ויקרא אחר שראה שלא נבחר אליאב.

ואחר שראה שלא נבחר אליאב¹, אמר שמואל לישי לקרוא לבן אחר², וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל-אֲבִ֣ינָדָ֔ב בנו, וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל, וַיֹּ֕אמֶר שמואל אל ישי גַּם-בָּזֶ֖ה לֹֽא-בָחַ֥ר יְהוָֽה³:

1. מלבי״ם.

2. רלב״ג.

3. לפי שלא אמר לו ה׳ שזהו הנבחר ידע שמואל כי לא בו בחר ה׳, שכן אמר לו ה׳ (פס׳ ג׳ לעיל), ״אשר אֹמַר אליך״, רד״ק פס׳ ט׳.

תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם⁠־בָּזֶ֖ה לֹא⁠־בָחַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Then Jesse made Shammah pass by. And he said, "Also this Hashem has not chosen.⁠"

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

וְאַעֲבַר יִשַׁי שַׁמָה וַאֲמַר אַף בְּדֵין לָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ.

ויעבר ישי שמה – הוא שמעא (שמואל ב כ״א:כ״א, דברי הימים א ב׳:י״ג).

Yishay brought Shammoh. That is שַׁמְעָא.⁠¹

1. I.e. שַׁמְעָא = שַׁמׇּה See II Shemuel 21:21 and I Divrei HaYamim 2:13.

שמה – שם, לכך שמה פתח. ואף שמה ושערורה פתרונו לשון שממה.

שמה – הוא שמעא אחי דוד (דברי הימים א כ׳:ז׳).

גם בזה לא בחר י״י – לפי שלא אמר לו י״י, ידע כי לא בחר בו, כי הוא אמר לו: אשר אומר אליך (שמואל א ט״ז:ג׳).

ויאמר – גם בזה לא בחר. זה האומר היה שמואל גם השם וכן הענין בכל האמירות האלה אבל שנה הלשונות להעירנו.

ואמרו ויעבר ישי שמה פירושו שהעביר ישי לפני שמואל בנו הנקרא שמה, ושמה הוא שמעה שנאמר אחר זה (שמואל ב י״ג ג׳) יונדב בן שמעה אחי דוד, וכן בדברי הימים (ב׳ י״ג) ושמעה השלישי, והותרה השאלה השלישית:

שמה – הוא שמעא.

וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י בן אחר, את שַׁמָּ֑ה¹, וַיֹּ֕אמֶר שמואל לישי גַּם-בָּזֶ֖ה לֹא-בָחַ֥ר יְהוָֽה:

1. הוא שמעא אחי דוד (דברי הימים א׳ כ׳ ז׳), רש״י, מהר״י קרא, מצודת ציון.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(י) וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל⁠־יִשַׁ֔י לֹא⁠־בָחַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ בָּאֵֽלֶּה׃

And Jesse made seven of his sons pass before Samuel. And Samuel said to Jesse, "The Lord has not chosen these.⁠"

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וְאַעֲבַר יִשַׁי שַׁבְעָא בְנוֹהִי קֳדָם שְׁמוּאֵל וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְיִשַׁי לָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ בְּאִלֵין.

לא בחר י״י באלה – בקמ״ץ הבית, והם שנים במקרא בקמץ: זה, ולא אוכל ללכת באלה (שמואל א י״ז:ל״ט).

שבעת בניו – עם השלשה שקדם זכרם.

לא בחר ה׳ באלה – ב׳ במסורת בקמץ הבי״ת ואידך לא אוכל ללכת באלה דויחגור דוד לקמן סימן י״ז.

שבעת בניו – בדברי הימים (דברי הימים א ב׳:ט״ו) לא חשב כי אם שבעה עם דוד, שנאמר: דוד השביעי. ובמדרש יש שהיה לישי עוד בן, ושמו אליהו המוזכר בין הנגידים, שנאמר: ליהודה אליהו מאחי דוד (דברי הימים א כ״ז:י״ח), וכן נאמר: ולו שמנה בנים (שמואל א י״ז:י״ב). ומה שלא חשבו בדברי הימים, יראה שהיה מאשה אחרת, וצרויה ואביגיל היו אחיות לשבעת האחים רק מן האם ולא מן האב, וכמו שנאמר אשר בא אל אביגיל בת נחש (שמואל ב י״ז:כ״ה). ומזה יראה שהיתה בת נחש, ולא בת ישי, ובהיות כן לא היו אחיות לאליהו, לא מן האב ולא מן האם והנה בדברי הימים נאמר: ואחיותיהם צרויה ואביגיל (דברי הימים א ב׳:ט״ז), ולזה לא חשב אליהו עמהם, כי לאליהו לא היו אחיות כאמור, אולם חז״ל לא קבלו כן, כי אמרו (בבא בתרא י״ז.): שנחש הוא ישי].

ומשכך וַיַּעֲבֵ֥ר העביר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל, וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל-יִשַׁ֔י, לֹא-בָחַ֥ר יְהוָ֖ה בָּאֵֽלֶּה:

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(יא) וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל⁠־יִשַׁי֮ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל⁠־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹֽא⁠־נָסֹ֖ב עַד⁠־בֹּא֥וֹ פֹֽה׃

And Samuel said to Jesse, "Are all your children here?⁠" And he said, "There remains yet the youngest, and, behold, he keeps the sheep.⁠" And Samuel said to Jesse, "Send and fetch him; for we will not sit down until he comes here.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְיִשַׁי הַשְׁלִימוּ עוּלֵימַיָא וַאֲמַר עוֹד אִשְׁתָּאַר זְעֵירָא וְהָא רָעֵי בְעָנָא וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְיִשַׁי שְׁלַח וְאַיְתִינֵיהּ אֲרֵי לָא נִסְתְּחַר עַד מֵיתוֹהִי הָכָא.

ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים וגו׳ – אמר רבי לוי הפסוק הזה כולו ברוח הקודש נאמר: התמו – על שם תם עונך בת ציון (איכה ד׳:כ״ב). הנערים – על שם ונער קטן נהג בם (ישעיהו י״א:ו׳). ויאמר עוד – על שם עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים (זכריה ח׳:ד׳). שאר – על שם שאר ישוב שאר יעקב (ישעיהו י׳:כ״א). הקטן – ע״ש הקטן יהיה לאלף (ישעיהו ס׳:כ״ב). והנה – על שם הנה על ההרים רגלי מבשר (נחום ב׳:א׳). רועה – על שם רעה עמך בשבטך (מיכה ז׳:י״ד). בצאן – על שם ואתן צאני צאן מרעיתי (יחזקאל ל״ד:ל״א).

ויאמר שמואל אל ישי שלחה וקחנו וגו׳ – אמר ר׳ שמואל בר נחמן לפי שבעולם הזה לא ישבו שני גדולי עולם ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם כך לעתיד לבא אין כל מחיצה ומחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבה.

ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים – א״ר לוי הפסוק הזה כולו ברוח הקדש נאמר, התמו על שם תם עונך בת ציון (איכה ד׳:כ״ב). הנערים ונער קטן נוהג בם (ישעיהו י״א:ו׳). ויאמר עוד שאר הקטן עוד ישבו זקנים וזקנות (זכריה ח׳:ד׳). שאר שאר ישוב שאר יעקב (ישעיהו י׳:כ״א). הקטן הקטן יהיה לאלף (ישעיהו ס׳:כ״ב). והנה הנה על ההרים רגלי מבשר (נחום ב׳:א׳). רועה רעה עמך בשבטך (מיכה ז׳:י״ד). בצאן ואתנה צאני צאן מרעיתי (יחזקאל ל״ד:ל״א).

כי לא נסוב עד בואו פה – א״ר שמואל בר נחמני לפי שבעולם הזה לא הסבו שני גדולים ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם, (אבל) [כך] לע״ל אין לך כל מחיצה ומחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבם.

עוד שאר הקטן – וכתיב ודוד הוא הקטן (שמואל א י״ז:י״ד), וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן, אלא להודיעך צדקו של דוד, דוד היה רועה ואע״פ שנעשה מלך על ישראל הוא דוד בקטנו. כיוצא בו ויוסף היה במצרים וכו׳ (שמות א׳:ה׳), אלא להודיעך צדקתו של יוסף, יוסף היה רועה את צאן אביו ואע״פ שנעשה מלך במצרים היה עומד בצדקו. כיוצא בו הוא והושע בן נון (דברים ל״ב:מ״ד), והלא כבר נאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר י״ג:ט״ז) אלא ללמדך צדקו של יהושע, שומע אני שזחה דעתו עליו משנתמנה ברשות, תלמוד לומר הוא והושע בן נון (דברים ל״ב:מ״ד) אע״פ שנתמנה פרנס על הצבור הוא עומד בצדקו.

שאר הקטן – נשאר הקטן.

לא נסוב – לא נשב לאכול. כל מושב סעודה קרויה הסבה.

The youngest one is still left. The youngest one is left.

We will not sit. We will not sit to eat; every instance of sitting for a meal is called הֲסִבׇּה [leaning].

כי לא נסוב עד בואו פה – לשון הסבה על השלחן כלומר לא נשב על השלחן לאכול עד בואו פה לפי שאומר למעלה: ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח (שמואל א ט״ז:ה׳).

התמו הנערים – מן תמם, הקלו מן קלל.

נסב – כל מושב סעודה קרוי הסיבה.

שאר – כמו נשאר.

והנה רעה בצאן – לשבר, שצריך לומר ודוד הולך ושב מעל שאול לרעות את צאן אביו (שמואל א י״ז:ט״ו).

עוד שאר הקטן – פועל עומד, כמו: נשאר, וזה לבדו מן הקל.

שלחה וקחנו – הביאהו, כלומר קחנו על ידי שליח שיביאהו הנה.

כי לא נסוב – פי׳ לאכול, כי כבר זבחו זבחי שלמים וקדש ישי ובניו ושאר הזקנים לאכול עמו, וקודם שאכלו נמשח דוד.

עוד שאר הקטן – פועל עבר.

שאר – עבר מן הקל כטעם נשאר.

הששה עשר הוא להודיע כי לא אשר יראה האדם הוא האמת כי ישי לא חשב שיהיה ראוי למלוך בנו קטן ולזה לא הביאו הביתה להעבירו לפני שמואל והוא אשר בחרו השם לבד ולזה אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.

התמו – מלשון תם והשלמה.

שאר – נשאר.

נסוב – הישיבה לאכילה קרויה מסיבה, כי דרכם היה לשבת מסובים.

התמו – האם נשלמו.

הנערים – בניך.

כי לא נסוב – על השלחן לאכול, עד בואו פה.

השאלות:

איך אמר התמו הנערים וכי הסתפק בדבר ה׳ שא״ל כי ימשח אחד מבני ישי.

התמו אמר זה דרך תמיהה כי ידע בהכרח שלא באו כולם, וישי התנצל שדוד שאר מעצמו (ולכן בא פה פעל שאר בקל, ובנינו תמיד בנפעל) וזה אם יען כי הוא הקטן ע״ד ראוני נערים ונחבאו) ואם מצד שהנה רועה בצאן ועוסק במלאכתו.

הנערים – שגם הארבעה האחרונים נערים היו.

בצאן – מסייע לשאר רועי הצאן, ובן ביוסף היה רעה את אחיו בצאן (וישב).

נסב – לפ״ד הראוי נִסֹב מבנין נפעל, לא נפנה שכמנו ללכת אני והזקנים; ומשיחת דוד היתה בהצנע, רק מ״מ לפני הזקנים ובני ביתו של ישי, שכן כתוב אח״כ (י״ג) וימשח אותו בקרב אחיו, ובכן קנאו בו אחיו כמו שקנאו אחי יוסף באחיהם, ומזה חרון אף אליאב בדוד כשבא אח״כ למלחמה (י״ז:כ״ח), וגם ישי בראותו קנאת אחיו בו שלחו אליהם כעבד לשאל בשלומם ולהביא מאכלם, וכן עשה יעקב עם יוסף.

וכיוון שה׳ אמר לשמואל שימשח בן מבני ישי, וכל אלה הבנים שעברו לפניו לא נבחרו ע״י ה׳, ידע שמואל שיש בהכרח עוד בן¹, וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל-יִשַׁי֮ בתמיהה², הֲתַ֣מּוּ האם אלו כל³ הַנְּעָרִים֒ בניך?!⁠⁴ וַיֹּ֗אמֶר ישי בהתנצלות⁵, ע֚וֹד שָׁאַ֣ר נשאר⁶ הבן הַקָּטָ֔ן⁷, וְהִנֵּ֥ה הוא כעת רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן, וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל-יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ על ידי שליח שיביאהו הנה⁸, כִּ֥י לֹא-נָסֹ֖ב נשב לאכול⁹ על השולחן¹⁰ עַד-בֹּא֥וֹ פֹֽה:

1. מלבי״ם.

2. ואמר זאת בתמיה, כי לא היה לו ספק שיש עוד בן בהיות שה׳ אמר לו שימשח בן מבני ישי, מלבי״ם.

3. כך משמע מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם.

6. רש״י, מהר״י קרא, רד״ק.

7. בילקוט מעם לועז מובא שנקרא ״קטן״ (על אף שהיה בן עשרים ושמונה), לפי שהיה מאוס בעני אביו, שבעודו קטן היה מתנבא ואומר, עתיד אני להחריב את מקומות הפלשתים ולהרוג מהם אדם גדול ושמו גלית, ועתיד אני לבנות את בית המקדש, מה עשו אנשי ביתו, השליכו אותו עם הצאן לרעותם. ועוד מובא שם המדרש (ראה גם בכלי יקר בשם רבי שלמה אלקבץ ובילקוט המכירי קיח) ולפיו, לאחר שנולדו ליִשי שבעה בנים, העלו את הספק לגבי מה שאמרה התורה (דברים כ״ג:ד׳-ה׳) ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ״ ופרש ישי מאשתו, לאחר מכן חשב ישי שאין לו לאדם לישב בלא אשה וביקש לטהר את זרעו, מה עשה? לקח את שפחתו לאשה והיא בנאמנותה לגבירתה ניצֶבֶת בת עדאל נתנה לה להיות עם ישי, והקב״ה נתן לניצבת הריון, וסבור היה ישי כי בא על שפחתו, ובא בעצם על אשתו אשר התעברה ללא ידיעתו, ונולד דוד וחשבוהו לממזר ויש אומרים בן תמורה, ועל כך אמר דוד (תהלים נא-ז) ״הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי״ והיו מבזים אותו והשליכוהו אל השדות, וזהו שנאמר (תהלים כז-י) ״כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי״, ולאחר מכן בא שמואל וחידש את ההלכה שמואבית יכולה לבוא בקהל ה׳, ועל כך אמר דוד המלך ע״ה (תהלים קטז-טז) ״אָנָּה יְהוָה כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲ‍נִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי״ דהיינו אני עבדך בן אמתך רות, פתחת למוסרי שהתרת עמונית ומואבית.

8. רד״ק.

9. רש״י, רד״ק, ר״י קרא.

10. מצודת דוד. וא״ר שמואל בר נחמני לפי שבעולם הזה לא הסבו שני גדולים ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם, כך לעתיד לבוא אין לך כל מחיצה ומחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבם, ילקוט שמעוני.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם⁠־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛הי״י֛ ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּי⁠־זֶ֥ה הֽוּא׃

And he sent and brought him in. Now he was ruddy, and of beautiful eyes, and handsome to look upon. And Hashem said, "Arise, anoint him; for this is he.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלַח וְאַיְתֵיהּ וְהוּא סַמוֹק עֵינוֹהִי יָאִין וְשַׁפִּיר בְּרֵיוֵיהּ וַאֲמַר יְיָ קוּם מַשְׁחֵיהּ אֲרֵי דֵין הוּא.

וישלח ויביאהו והוא אדמוני וגו׳ כיון שראה שמואל את דוד התחיל מרתת ועולה אמר אף זה שופך דמים הוא. כמה דאת אמר ויצא הראשון אדמוני וגו׳ (בראשית כ״ה:כ״ה). אמר ליה הקדוש ברוך הוא עם יפה עינים – דוד מדעת סנהדרין הוא הורג אבל עשו מדעת עצמו.

ויאמר ה׳ קום משחהו – אמר לו הקב״ה קום מלפניו.

כי זה הוא – מאי כי זה הוא – אמר רבי שמואל בר נחמן זה הוא בעולם הזה וזה הוא בעולם הבא. לפיכך הוא מקלס להקב״ה בעשרה מזמורות ארחמך ה׳ חזקי (תהלים י״ח:ב׳) ה׳ סלעי ומצודתי וגו׳ (תהלים י״ח:ג׳). אמר ר׳ סימון אף בסופו של ספר הוא מקלס להקב״ה בעשרה מזמורות הללויה הללו אל בקדשו וגו׳ (תהלים ק״נ:א׳). רבי שמואל בר נחמן ההוא עביד לאילן פסוקיא סימנין [טז] דיא״ש איש״כ כשד״ך. דוד אמר אודך כי עניתני וגו׳ (תהלים קי״ח:כ״א). ישי אמר אבן מאסו הבונים וגו׳ (תהלים קי״ח:כ״ב). אחיו אמר מאת ה׳ היתה זאת וגו׳ (תהלים קי״ח:כ״ג). שמואל אמר זה היום עשה ה׳ נגילה וגו׳ (תהלים קי״ח:כ״ד). אחיו אמרו אנא ה׳ הושיעה נא (תהלים קי״ח:כ״ה). ישי אמר אנא ה׳ הצליחה נא (תהלים קי״ח:כ״ה). שמואל אמר ברוך הבא בשם ה׳ (תהלים קי״ח:כ״ו). כלם אמרו ברכנוכם מבית ה׳ (תהלים קי״ח:כ״ו). כלם אמרו אל ה׳ (ישעיהו כ״א:ו׳) ויאר לנו. שמואל אמר אסרו חג בעבותים וגו׳ (תהלים קי״ח:כ״ז). דוד אמר אלי אתה ואודך וגו׳ (תהלים קי״ח:כ״ח). כולם אמרו הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו.

וישלח ויביאהו והוא אדמוני – כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתיירא אמר זה שופך דמים כעשו אמר לו הקב״ה עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג.

קום משחהו כי זה הוא – ר׳ שמואל בר נחמני אמר זה הוא בעולם הזה וזה הוא לעולם הבא, לפיכך הוא מקלס להקב״ה בעשרה מאמרות י״י סלעי ומצודתי וגו׳. רבי סימון אומר אף בסופו של ספר הוא מקלס בעשרה מאמרות הללו אל בקדשו וגו׳ (תהלים ק״נ:א׳).

תניא ר׳ יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר כמה נסים נעשו בו, מתחלתו ועד סופו לא היה אלא שנים עשר לוגין ראה כמה יורה בולעת והמה עיקרין בולעין וכמה האור שורף ובו נמשח המשכן וכל כליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה דכתיב והכהן המשיח תחתיו (ויקרא ו׳:ט״ו), ואין מושחין אלא מלכי בית דוד דכתיב קום משחהו כי זה הוא, זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה, ואין מושחין מלך בן מלך דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו (דברים י״ז:כ׳) ירושה היא להם. ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה, ואת יואש מפני עתליה, ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים, ואותו שמן קיים לעתיד לבא שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם (שמות ל׳:ל״א) ז״ה בגימטריא שנים עשר לוגין. מנא לן דאי איכא מחלוקת בעי משיחא ולאו כל דבעי מורית מלכותיה לבינה. א״ר פפא אמר קרא הוא ובניו בקרב ישראל (דברים י״ז:כ׳) קרינא ביה הוא ובניו אפילו בלא משיחה בזמן ששלום בישראל. תנא אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם בן אחאב, ומפני מחלוקתו נמעול בשמן המשחה, א״ר פפא באפרסמא דכיא. תניא כיצד מושחין את המלכים כמין נזר, והכהנים כמין כי, מאי כמין כי, אמר רב מנשיא בר אדא כמין כ״ף יוני. תני חדא בתחלה מוצקין לו על ראשו ואחר כך נותנין לי בין ריסי עיניו. ותניא אחריתי בתחלה נותנין לו בין ריסי עיניו ואח״כ מוצקין לו על ראשו, תנאי היא, מר סבר יציקה עדיפא, ומר סבר משיחה עדיפא.

וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי – טוב רואי – פתר׳: יפה מראה כמו שמפורש לפנינו כי היה נער אדמוני עם יפה מראה (שמואל א י״ז:מ״ב), וכשראהו שמואל שהיה נער חשב בלבו מה זה ראוי למלכות, אמר לו הק׳ לא כשאתה סבור אלא קום משחהו כי זה הוא שראיתי בבניו לי מלך. כאן הראהו הקב״ה שראייתו של בשר ודם אינה כלום כנגד ראייתו של הקב״ה שמה שחשב שמואל שיהא ראוי למלכות בו מאס הק׳ ומה שביזה שמואל כשראהו נער אדמוני עם יפה עינים בו בחר הק׳.

קום משחהו – עמוד וחלוק לו כבוד למלכות.

והוא אדמוני – לשבר, שצריך לומר ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עיניים.⁠¹

וטוב ראי – ניגונו לעיל ובחולם לפי שהוא שם דבר, אבל אתה אל ראי (בראשית ט״ז:י״ג) אף על פי שהוא שם דבר הניגון לרע בריהוט חטף פתח, כמו והסיר י״י ממך כל חלי (דברים ז׳:ט״ו), וגם כל חלי. אבל עין ראי נקוד בחולם וניגונו לרע, שפתרונו רואה שלי, כגון קוני גוחי, קונה וגוחה שלי.

1. כן בכ״י, אך אין טעם להפנות לפסוק שלנו, ואפשר שהכוונה לפסוק בשמואל א י״ז:מ״ב.

עם יפה עינים – כמו: ויפה עינים. כמו: תאנים עם בכורים (נחום ג׳:י״ב) – כמו: ובכורים.

וטוב רואי – שם, בשקל: צורי חולי. וכן: לא תשורנו עין רואי (איוב ז׳:ח׳). והספור הזה להודיע כי הגון היה למלכות כי יפה תואר היה.

קום משחהו – קום – ענין זירוז. וכן: קום עבור את הירדן הזה (יהושע א׳:ב׳), קומו ועברו לכם (דברים ב׳:י״ג), קום התהלך בארץ (בראשית י״ג:י״ז).

ורבותינו ז״ל דרשו: אמר לו הקב״ה משיחי עומד, ואתה קדוש יושב?⁠¹ קום משחהו.

כי זה הוא – זהו שיהיה מלך, לא כאשר חשבת אתה.

או פירושו: זהו אשר אמרתי לך: ומשחת לי את אשר אומר אליך (שמואל א ט״ז:ג׳).

ויש בו דרש: זה טעון משיחה, ואין אחר טעון משיחה. וסמכו מזה כי אין מושחין בשמן המשחה אלא מלכי בית דוד בלבד.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים כ״ב:ד׳.

יפה ענים – מראה, ואחר שכתב בזה וטוב רואי שהוא כמ״ש עוד עליו (שמואל א י״ז:מ״ב) יפה מראה, א״כ עינים כאן מענין עינים הייתי לעור (איוב כ״ט:ט״ו).

השבעה עשר הוא להודיע שהוא ראוי למי שימלוך שיהיה תארו נאות לאדנות כדי שיחזו עיני כל איש ביופיו ויהיה מפני זה נכבד בעיניהם יאהבוהו ויכנעו לעבודתו ואילו היה מאוס בעיניהם ימאסוהו ולא ייראו ממנו ותפסד הכונה אשר בעבורה היתה המלוכה ולזה ספר בשאול שכבר היה משכמו ומעלה גבוה מכל העם וספר בדוד שכבר היה אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי ולזה היה תארו נאות לאדנות.

והנה זכר ששלחו אחר דוד שהיה הקטן מהם והיה רועה בצאן והיה זה אות שירעה את עמו וינהג כצאן יוסף. אמרו בתנחומא (תהלים י״א ה׳) השם צדיק יבחן, (א״ה אעפ״י שהילקוט בפרשת שמות על פסוק ומשה היה רועה וכו׳ מביא מדרש זה בשם תנחומא הנה בקשתיהו בכל הספר ולא מצאתיו שם): ובמה בוחנו? א״ר יצחק במרעה, דוד נבחן במרעה, שנ׳ (פה) רועה בצאן, עמוס במרעה נבחן שנ׳ (עמוס ז׳ י״ד) ויקחני ה׳ מאחרי הצאן, ואף משה במרעה נבחן, שנ׳ (שמות ג׳ א׳) ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, יעקב בצאן נבחן שנ׳ (בראשית ל״א י׳) ויהי בעת יחם הצאן: ואמרו כי לא נסב עד באו פה פירשו שלא נסוב לאכול עד שיבא, כי קודם שיאכלו בזבח נמשח דוד, וכל מושב סעודה קרוי הסבה, ולפי זה היו באים בני ישי לאכול בזבח ואז עברו כלם לפני שמואל עד שבא דוד ואז נמשח ואז ישבו כלם לאכול, ומזה תבין כי כמו ששאול נמשח למלך בבואו לזבח ואכל שם עם שמואל, כך דוד באותו דרך עצמו נמשח בבואו לזבח ואכל שם עם שמואל. וזכר שהיה דוד אדמוני עם יפה עינים. רוצה לומר ויפה עינים, וזהו על דרך (נחום ג׳ י״ב) תאנים עם בכורים, שהוא כמו ובכורים, והודיענו זה כדי להגיד שהגון היה למלכות: וספר הכתוב שאז בראותו את דוד באהו הנבואה קום משחהו כי זהו, ודרשו חכמינו ז״ל בתנחומא (פרשת וירא י׳ סוף ע״ד) אמר לו הקדוש ברוך הוא לשמואל משיחי עומד ואתה יושב קום משחהו שתהיה קם לפניו. ועוד דרשו במסכת הוריות (פרק ג׳ י״א ע״ב) קום משחהו כי זה הוא זהו טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה, ומזה אמרו שאין מושחין אלא מלכי בית דוד בלבד. ובשמן המשחה שעשה משה במדבר ונמשחו בו כל כלי המקדש והכהנים בני אהרן, בו היו גם כן מושחין בכל דור הכהנים הגדולים ומלכי בית דוד, וכמו שאמר (תהלים פ״ט כ״א) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו, אבל מלכי ישראל לא היו נמשחים כי אם במקום שהיה שם מחלוקת כיהוא בן נמשי מפני מחלוקת יורם בן אחאב, וגם המשחתם היה אז בשמן אפרסמון לא בשמן המשחה, וכבר כתבתי שמלך בך מלך גם מבית דוד לא היה נמשח כי אם מפני המחלוקת, כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו, וכל זה זכרו במסכת הוריות (שם) ולפי הפשט יאמר כי זהו אשר יהיה מלך לעולם ועד, וזהו רעך הטוב ממך אשר אמרת לשאול:

וטוב ראי ׀ ויאמר וגו׳ – במקצת ספרים פיסקא באמצעות פסוק.

אדמוני – מראה אדום.

עם יפה עינים – רוצה לומר ויפה עינים, וכן: עם שבי סוסיכם (עמוס ד׳:י׳).

רואי – מראה.

קום – הוא ענין זרוז.

כי זה הוא – אשר בחרתי בו.

השאלות:

מה המעלה שראהו אדמוני וזה (כפי דבר הטבעיים) חסרון מורה על תגבורת הדם ורב החמה, ומ״ש עם יפה עינים תחת ויפה עינים בוי״ו.

והוא אדמוני פה הראה לו אמיתת מ״ש תחלה כי לא כאשר יראה האדם, כי דוד היה אדמוני שגברה בו האדומה והוא בטבעו מוכן לשפיכת דם, ומצד אחר נראה בו גם כן רושמים טובים כי היה יפה עינים וטוב ראי – שזה מורה על שהוא חד העיון וטוב המזג כמ״ש הטבעיים, ואם היה נשאר על ההבחנה האנושית של שמואל היה מחליט היותו בלתי ראוי, אבל ה׳ יראה ללבב וידע כי מטוב בחירתו יעשה אך משפט וצדקה, ובטבע האדמימות הנטועה בו ישתמש ללחום מלחמות ה׳ ולהכרית מעיר ה׳ כל פועלי און, וזה הנרצה בעיני ה׳ שהגם שנמצא נטיה רעה בטבעו הוא ימשול בה מצד צדקתו וטוב בחירתו, וזה שכתוב קום משחהו כי זה הוא הנרצה לפני, וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתירא אמר זה שופך דמים כעשו, א״ל הקב״ה עם יפה עינים, עשו עשה מדעת עצמו, זה מדעת סנהדרין הוא הורג (רצה לומר שזה מצד טוב מזגו ושכלו שעל זה מורה הרושם של יפה עינים) קום משחהו כי זה הוא, אמר רבן שמעון בן גמליאל זה הוא בעולם הזה וזה הוא לעולם הבא, רצה לומר שהגם שהוא בעולם הזה, והוא שנוטה בטבעו לעניני עולם הזה שהאדמוני גובר בו, בכ״ז מטוב מזגו ושכלו ובחירתו הוא בעולם הבא, ויאחז צדיק דרכו להשתמש בו לרצון לפני ה׳, ולכן זה הוא הנרצה אצלי, ולפי דרש חכמינו זכרונם לברכה נכון מה שבא מלת עם יפה עינים תחת וי״ו החבור.

אדמוני – שער ראשו אדום, וכן אדמוני האמור בעשו, שד״ל.

עם יפה עינים – עם היותו יפה עינים.

וַיִּשְׁלַ֤ח ישי שליח להביא אותו, וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא היה אַדְמוֹנִ֔י בעל מראה אדום¹, עִם יְפֵ֥ה והיה יפה² עֵינַ֖יִם וְכן בעל ט֣וֹב רֹ֑אִי מראה טוב³, ההגון למלכות⁴, פ וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה לשמואל, ק֥וּם הזדרז⁵ וחלוק לו כבוד מלכות⁶, וּמְשָׁחֵ֖הוּ למלך⁷, כִּֽי זֶ֥ה הֽוּא אשר בחרתי בו⁸ שיהיה מלך לעולם ועד⁹:

1. מצודת ציון. ובמדרש, כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתיירא, אמר זה שופך דמים כעשיו! אמר לו הקב״ה עם יפה עינים, עשיו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג, ילקוט שמעוני. מלבי״ם מבאר כי זה הרצוי בעיני ה׳, שהגם שנמצא נטייה רעה בטבעו, הוא ימשול בה מצד צדקתו וטוב בחירתו.

2. רד״ק, מצודת ציון.

3. מצודת ציון.

4. רד״ק.

5. רד״ק, מצודת ציון. ורבותינו ז״ל דרשו (תנחומא וירא), אמר לו הקב״ה משיחי עומד ואתה יושב?! קום משחהו, רד״ק. ועוד דרשו חז״ל (הוריות יא:) ״קום משחהו״ כי זה הוא טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה, ומזה אמרו שאין מושחין אלא מלכי בית דוד בלבד, אברבנאל.

6. ר״י קרא.

7. ר״י קרא. ובשמן המשחה שעשה משה במדבר ונמשחו בו כל כלי המקדש והכהנים בני אהרן, בו היו גם כן מושחין בכל דור הכהנים הגדולים ומלכי בית דוד, אבל מלכי ישראל לא היו נמשחים כי אם במקום שהיה שם מחלוקת כמו יהוא בן נמשי, מפני מחלוקת יורם בן אחאב, וגם אז היו נמשחים בשמן אפרסמון לא בשמן המשחה, ומלך בן מלך מבית דוד לא היה נמשח כי אם מפני המחלוקת, כמו שמשחו את שלמה מפני מחלוקת אדוניהו, אברבנאל.

8. מצודת דוד.

9. אברבנאל.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת⁠־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קׇם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה׃

Then Samuel took the horn of oil and anointed him in the midst of his brothers; and the spirit of Hashem came mightily upon David from that day forward. So Samuel rose up and went to Ramah.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיב שְׁמוּאֵל יַת קַרְנָא דְמִשְׁחָא וּמְשַׁח יַת דָוִד בְּגוֹ אֲחוֹהִי וּשְׁרַת רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עַל דָוִד מִיוֹמָא הַהוּא וּלְעֵלָא וְקָם שְׁמוּאֵל וַאֲזַל לְרָמָתָא.

ותצלח רוח י״י – רוח גבורה.

And a spirit of Adonoy passed over. A spirit of strength.⁠¹

1. Targum renders ‘a spirit of prophecy.’

וימשח אותו בקרב אחיו – כלומר מכל אחיו שהיו נראים למראה עינים שיהו מצליחים למלכות לא משח אחד מהם אבל דוד שהיה נבזה נבחר בקרב אחיו וכולם יצאו.

(יג-יד) ורוח י״י סרה מעם שאול – לפי שכת׳ למעלה בשאול וצלחה עליך רוח י״י (שמואל א י׳:ו׳) אותו הרוח סרה מעליו.

ותצלח רוח י״י אל דוד מהיום ההוא ומעלה – שנמשח בשמן משחת קדש שממנה נמשחו כהנים נביאים ומלכים וכן הוא אומר בשאול וצלחה עליך רוח י״י ונהפכת לאיש אחר (שמואל א י׳:ו׳), למדנו ששמן המשחה משרה רוח הקודש על הבריות.

רוח י״י – נבואת י״י ותרגומו: רוח גבורה.

מהיום ההוא ומעלה – כמו והלאה, וכן ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק ומשפט בישראל (שמואל א ל׳:כ״ה).

בקרב אחיו – לומר שנבחר מכלם.

ותצלח רוח י״י אל דוד – כתרגומו: ושרת רוח נבואה מן קדם י״י על דוד. וכן: רוח י״י סרה מעם שאול (שמואל א ט״ז:י״ד) – תרגומו: רוח גבורה מן קדם י״י דהות עם שאול עדת מיניה. וזאת רוח הגבורה העירה את דוד להרוג את הארי והדוב והפלשתי. וכן רוח הקדש נולדה בו מהיום ההוא ומעלה, ואמר השירים והמזמורים ברוח הקדש שנולדה בו, כי בכלל רוח י״י רוח הקדש ורוח גבורה.

ותצלח רוח י״י אל דוד – פירוש: ושרת רוח גבורה.

ותצלח רוח יי – וכן היה לשאול (שמואל א י״א:ו׳), וכן ראוי לכל אדם בדומה לזה.

והנה ספר שהיום ההוא צלחה רוח י״י אל דוד בדרך שהיה מצליח בכל אשר היה עושה וסרה רוח י״י מעם שאול שהיתה לו תחלה בכל אשר יפנה וסבב הש״י שבעתהו רוח רעה להמיתו בלא עתו כי מאסהו ממלך עם שזה היה כלי להתקרב דוד אל המלוכה ברוך השם אשר לו נתכנו עלילות.

השמנה עשר הוא להודיע הרושם הנפלא שיקח האדם בההפך ענינו אל שיהיה מלך כ״ש בהמשחו על יד נביא הלא תראה כי שאול תכף שנמשח למלך נהפך לאיש אחר וכן הענין בדוד שכבר ספר ואמר ותצלח רוח י״י אל דוד מהיום ההוא ומעלה וזה דבר ראוי לפי שרשי התורה כי פעלות המלך מסודרות באופן מה מהש״י ולזה אמר שלמה פלגי מים לב מלך ביד י״י על כל אשר יחפוץ יטנו כי אין מן הראוי שיהיה בבחיר׳ המלך להשחית עמו אם ירצה כי גבוה מעל גבוה שומר.

ואמרו ששמואל משח את דוד בקרב אחיו, אין פירושו שבתוכם ולפניהם משח אותו, כי אם שבחר אותו מקרב אחיו והבדילו מהם ואז משחו בינו לבין עצמו, או לפני אביו לבד, ושמיד אחרי המשיחה צלחה עליו רוח השם, רוצה לומר ששרתה בו רוח הקודש בגבורה ובחכמה ובנעימות זמר ועלי עשור ועלי נבל. ואפשר לפרש ותצלח עליו רוח השם כפשוטו, שבכל אשר היה עושה השם מצליח, וכמו שזכר (בסימן י״ז ל״ד) שבא הארי ואת הדוב, כי היה מצליח באותו רוח הקודש שבו, וכל זה שזכר מהמשיחה בלי ספק היה בסוד ובסתר גדול בעבור שלא ידעהו שאול, והותרה בזה השאלה הרביעית:

ותצלח – ועבר, כמו: ותצלח עליו רוח אלהים (שמואל א י׳:י׳).

רוח ה׳ – רוח גבורה מה׳.

וימשח אותו בקרב אחיו יתכן שאחר שרצה להשפיע עליו על ידי משיחה זאת קדושה וטהרה ורוח גבורה, בחר שיהיה בעשרה, ישי ושמונת בניו ושמואל, שאין השכינה שורה פחות מעשרה, אולם הרי״א לא יאבה שהיה המשיחה בפני אחיו כי היה הדבר בסוד ויפרש בקרב אחיו כמו מבין אחיו, וכן פירש הרד״ק.

וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת-קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בשמן המשחה¹ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ שמבניהם הוא נבחר², וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ גבורה³ מאת⁴ -יְהוָה֙ אֶל-דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה והלאה, והיה מצליח בכל אשר היה עושה⁵, וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ אל ביתו הָרָמָֽתָה שברמה: ס

1. ר״י קרא. ואמרו חז״ל (פסחים קיט.) דוד אמר ״אודך כי עניתי ותהי לי לישועה״, ישי אמר ״אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה״, אחיו אמרו ״מאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת בענינו״, ושמואל אמר ״זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו״, והתנבא שמואל שיושיעם דוד מאויביהם, ואחיו אמרו ״אנא ה׳ הושיע נא״, ודוד אמר ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ישי אמר ״ברוך הבא בשם ה׳⁠ ⁠⁠״, ושמואל אמר ״ברכנוכם מבית ה׳⁠ ⁠⁠״, וכולם אמרו ״אל ה׳ ויאר לנו״, ושמואל אמר ״אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח״, ודוד אמר ״אלי אתה ואודך״, וכולם אמרו ״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״, ילקוט מעם לועז.

2. רד״ק. ואברבנאל ביאר שנבחר מביניהם אבל נמשח בסוד.

3. רש״י, רי״ד.

4. מצודת ציון.

5. רלב״ג.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) וְר֧וּחַ יְהֹוָ֛הי״י֛ סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל וּבִעֲתַ֥תּוּ רֽוּחַ⁠־רָעָ֖ה מֵאֵ֥ת יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Now the spirit of Hashem had departed from Saul, and an evil spirit from Hashem terrified him.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְרוּחַ גְבוּרָה מִן קֳדָם יְיָ דַהֲוַת עִם שָׁאוּל עֲדָת מִנֵיהּ וּמְבַעֲתָא לֵיהּ רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ.

^אובעתתו רוח רעה – הכוונה היא שרוח רעה באה עליו. ניתוח התבנית של המילה ׳בעתתו׳ הוא: פועל בעבר מבניין כבד מודגש [פִעל], אלא ש-ע׳ אינה מקבלת דגש. משורש זה ׳והמן נבעת׳ (אסתר ז, ו), ומשמעו בהלה.⁠¹

1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 24-25.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

סרה – טעם לעיל לשעבר, ותרגומו: ורוח נבואה מן קדם י״י דהות עם שאול עדת מניה.

ובעתתו – מן ביעות, יסרתו מן יסור, בלשון נקבה לכך תדגש, שהוא כמו ביעתתהו יסרתהו.

ובעתתו – בעתה אותו עד שלא הי׳ בדעתו.

ורוח יי – או רוח אלהים בסתם הוא רוח טובה על הרוב, כי נמצא עוד והיה בהיות רוח אלהים על שאול (שמואל א ט״ז:כ״ג), שהכונה על רוח רעה, והקש ע״ז.

התשעה עשר הוא להודיע איך עמקו מחשבות השם שסבב בהבאתו רוח רעה על שאול שיתקרב דוד למלכות והיה זה סבה להביא עליו המלוכה בקלות מצד מה שראו ישראל טוב הצלחת דוד במלחמות ובכל עניניו ולזה היה הוא המוציא והמביא את ישראל גם בהיות שאול מלך.

ורוח השם סר מעם שאול וגו׳. יגיד הכתוב שמיד כאשר נמשח דוד למלך מיד צלחה עליו רוח אלהין קדישין ומיד סרה רוח השם מעם שאול, והיתה אצלי הסבה בזה לפי שלא היה זה הרוח לבד רוח הגבורה אשר ימצא בגבורים רבים יחד, אבל היה הרוח גודל הלב ברוח משפט וברוח בער כפי הראוי למלך ישראל בפרט, וזה היה בלתי אפשרי שימצא בשניהם יחד, ולכן מיד כאשר נמשח דוד צלחה עליו. ולפי שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, (חולין פרק ג׳ דף ס׳ ע״ב) הוסרה מיד אותו רוח השם המיוחס למלך מעם שאול, ולזה לא נזכר בשאול קודם לזה שסרה ממנו רוח השם גם אחרי חטאו וגזרת ענשו כי אם אחרי שנמשח דוד. ואמנם אמרו ובעתתו רוח רעה מאת השם, אפשר שנאמר שייחס זה אל השם יתברך להיותו הסבה הראשונה בכל הדברים, וכמו שכתב הרב המורה בפרק מ״ח חלק שני, או שהיה זה מכלל ענשו ולזה אמר שהיה זה מעם השם. ואמנם מה היה הרוח הזה, הנה המפרשים לא אמרו בו דבר. ואתה תראה שפעם יאמר הכתוב רוח רעה, ופעם אומר רוח אלהים, ופעם רוח אלהים רעה. וחכמי הנוצרים חלקו בזה, מהם אמרו שהיה שד שנכנס בו, ושדוד בניגונו היה מרבה בתפלה ולכן יוכל להוציאו מגופו בעזר האלהי לא שהניגון לבד יוכל על זה, ומהם אמרו שהיה חולי טבעי שחוריי, ועם הניגון היה משמחו ומעתיקו מאיכות לאיכות. והיותר מתישב אצלי הוא, ששאול אחרי שסרה ממנו רוח השם הנזכר לא נשאר כיתר האנשים, אבל סבבוהו בלהות ומחשבות רעות, והיה תמיד דמיונו מתעסק בענשו ואיך קרע השם את מלכות ישראל מעליו ואיך רוחו הטוב סר מעליו, ומתוך זה נשרף דמו ונתהוה בו חולי המילאנ״קולייא המתהוה באדם משריפת הדם והאדומה השרופה, וכבר כתבו הרופאים שבחולי הזה יפסד הדמיון והכח המחשב, ויקרה לו הצער והדאגה ויפחד וירעד ויגעש בפחי נפש, כמו שיקרה לאדם היושב בחשך להיות הרוח אשר לו עב וגס ובלתי בהיר וזך, ולזה אמר ובעתתו רוח רעה מאת השם, רוצה לומר שהיה נבעת ומתגעש ומתחרד פעמים רבות בסבת רוח רעה ודמיון מתמיד ושהרוח והמחשבה הרעה ההיא היה לו מאת השם, רוצה לומר שהיה מחשב תמיד שהשם סר מעליו ויהי אויבו, ושזה הדמיון סבב לו החולי והרעד, ויהיה אם כן אמרו מאת השם, פירושו מסבת היות האל יתברך נפרד ממנו, לא שיהיה האל יתברך הוא הפועל לחולי ההוא בעצם. ואמנם עבדיו חשבו שהרוח האלהי לא סרה מעם שאול ושתמיד היה דבק בו, אבל חשבו שהיה השפע הבא אליו מורה רעות העתידות לבוא, ולזה היה נבעת ורעד מפאת התעצבו על איכות השפע הבא אליו.

ובעתתו – מלשון בעתה וחרדה.

רוח רעה – רוח מחריד ומרעיד.

מאת ה׳ – ולא באה לו במקרה.

ורוח ה׳ סרה רוח ה׳ הוא התעצמות שפע הרוחניות בענין אלהי אשר חל על כחותיו הנפשיות ותלבישהו רוח גבורה, ותמלאהו רוח חכמה ודעת ויראת ה׳, ואיש הזה גם כליו הבשריים נושאי הכחות הנפשיות יוכנו אל השפע הלז להיותם משכן הכבוד, אמנם עת יוסר ממנו השפע בחטאו, וכליו יורקו מהרוחניות השוכן בם, ירגיש החסרון הזה וישתומם ויתבהל, ותחת רוח הנשגב ישכן בו רוח אחר שחוריי מלא בלהה ועצב, דאגה ובעתה, וזה שכתוב ובעתתו רוח רעה וכו׳.

מאת ה׳ – רוח רעה גדולה, ע״ד שלהבתיה, עצי ה׳ (Ipocondria).

וְר֧וּחַ יְהוָ֛ה שהיתה לשאול¹ סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל, וּמשכך² בִֽעֲתַ֥תּוּ החרידה אותו³ רֽוּחַ-רָעָ֖ה מחרידה ומרעידה⁴ מֵאֵ֥ת יְהוָֽה, עד שלא היה שאול בדעתו⁵ והיה מלא בלהה ועצב, דאגה ובעתה⁶:

1. שנאמר בשאול (פרק י׳ פס׳ ו) ״וצלחה עליך רוח ה׳⁠ ⁠⁠״, ר״י קרא.

2. כך משמע ממלבי״ם.

3. מצודת ציון.

4. מצודת ציון.

5. רד״ק.

6. שכיון שסרה ממנו רוח ה׳ וכליו התרוקנו מהרוחניות הגדולה ששכנה בהם, הרגיש את החיסרון הגדול, והתמלא אותו חלל ריק ברוח דאגה ועיצבון, מלבי״ם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי⁠־שָׁא֖וּל אֵלָ֑יו הִנֵּה⁠־נָ֧א רוּחַ⁠־אֱלֹהִ֛ים רָעָ֖ה מְבַעִתֶּֽךָ׃

And Saul's servants said to him, "Behold now, an evil spirit from God terrifies you.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לֵיהּ הָא כְעַן רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ מְבַעֲתָא לָךְ.

^אהנה נא רוח אלהים מבעתך – בינוני פועל, וצריך היה להיות כמו ׳מאסף, מקבץ׳ [...]

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

מבעתך – משמע חזון לשון נקבה, כגון מקדשכם מקדישתך מן קידוש.

מבעתך – דגש התי״ו לחסרון ת״ו למ״ד הפעל.

מבעתך – דגשות התי״ו להביא ת״ו השורש.

(טו-טז) ולזה אמרו לו עבדיו הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך יאמר נא אדוננו, כלומר כיון שעבדיך לפניך לעשות כל מה שתצום, יאמר אדוננו להם שיבקשו איש יודע לנגן בכנור, והיה בהיות עליך רוח אלהים רעה, רוצה לומר שפע מעציב, ינגן המנגן וטוב לך, רוצה לומר עם היות אותו הרוח רעה בעצמו, יהיה אצלך טוב ומשמח ולא יעציבך.

מבעתך – בחיריק העי״ן ובדגש התיו ודקדוק המלה עיין במכלול דף ע״ה וגם המכלל יופי העתיק דבריו.

רוח אלהים – רצה לומר: רוח גדול וחזק, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים. וכן: ותהי לחרדת אלהים (שמואל א י״ד:ט״ו), או רצה לומר: רוח רעה הבאה מאלהים.

ויאמרו עבדי שאול – בהיות הרוח השחוריי יסובב לפעמים על ידי הפסד הכלים החיצונים כלי המוח ועורקי הדם, ולפעמים יסובב על ידי הפסד דמיוני כמ״ש הרי״א ששאול אחר סר ממנו רוח ה׳ לא נשאר כיתר האנשים, אבל היה דואג תמיד מהרהר בענשו ובהפסד מלכותו בחטאו ומתוך כך נשרף דמו ונתהוה בו חולי המילאנקאלי״א המתהוה משריפת הדם והמרה האדומה, ולפעמים יהיה ענין השגחיי שיחול רוח דמיוני על כח נפשו ויתגעש ויחרד תמיד וכן יתרפא או על ידי סבה חיצונית על ידי הרקות ורפואות לתקן הכלים הנשחתים, או על ידי סבה פנימית לישר כח הדמיון והמחשבה אל השמחה והמרגעה, ועבדיו בחרו את המוזיקא שהיא תעתיק את הנפש מתכונה לתכונה, ותסיר גם חולי השחורה בשתעתיקהו אל מחשבות אחרות משמחות. ולכן אמרו.

מבעתך – הרוח הרעה מבעתת ומפחדת אותך, כי בעברה עליך אתה מדמה להיות בסכנה שאויבים באים עליך להרגך או לגרשך ממלכותך, והנקדנים נקדו העי״ן חירק לעשותו לשון נקבה בהבלעת ת״ו למ״ד הפעל, רק נראה שהראוי מְבַעֲתֶך לשון זכר, ע״ד ורוח גדולה וחזק (מלכים א י״ט:י״א); וכדרך שגדלה נפש דוד מיום שנמשח כן נמס לב שאול מיום ששמע מפי שמואל שנמאס ממלך ופחד מרעה שתבא עליו.

וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי-שָׁא֖וּל אֵלָ֑יו, הִנֵּה-נָ֧א רֽוּחַ-אֱלֹהִ֛ים גדולה¹ רָעָ֖ה מְבַעִתֶּֽךָ מחרידה אותך²:

1. מצודת דוד.

2. שאחרי שסרה ממנו רוח ה׳, היו לו בלהות ומחשבות רעות, והיה תמיד דמיונו מתעסק בעונשו, ואיך קרע ה׳ את מלכות ישראל מעליו, ואיך רוחו הטובה סרה מעליו, ומתוך זה נכנס בו חולי העצבות, אברבנאל.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) יֹֽאמַר⁠־נָ֤א אֲדֹנֵ֙נוּ֙ עֲבָדֶ֣יךָ לְפָנֶ֔יךָ יְבַקְשׁ֕וּ אִ֕ישׁ יֹדֵ֖עַ מְנַגֵּ֣ן בַּכִּנּ֑וֹר וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֨וֹת עָלֶ֤יךָ רֽוּחַ⁠־אֱלֹהִים֙ רָעָ֔ה וְנִגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ וְט֥וֹב לָֽךְ׃

Let our lord now command your servants, that are before you, to seek out a man who is a skillful player of the harp; and it shall be, when the evil spirit from God comes upon you, that he shall play with his hand, and you shall be well.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

יֵימַר כְּעַן רִבּוֹנָנָא עַבְדָךְ קֳדָמָךְ יִבְעוּן גַבְרָא דְיָדַע לְנַגְנָא בְּכִנוֹרָא וִיְהֵי כַּד תִשְׁרֵי עֲלָךְ רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ וִינַגֵן בִּידֵיהּ וְיֵיטַב לָךְ.

עבדיך לפניך – הנה עבדיך לפניך אשר יעשו מצותיך.

Your servants who are before you. Behold, your servants are before you, who will carry out your orders.

יאמר נא אדונינו עבדיך – פתר׳: יאמר נא אדונינו בעוד שעבדיך לפניך שיבקשו איש שיודע לנגן בכינור.

יאמר נא אדוננו עבדיך לפניך – כלומר צוה לעבדיך שלפניך שיבקשו לך איש יודע נגן יפה.

עבדיך לפניך – לעשות מה שתצום, יאמר אדונינו להם שיבקשו איש מנגן.

יודע מנגן בכנור – יודע בחכמת הניגון, שהוא מנגן בכנור. או הוא במקום מקור, כלומר איש שיודע לנגן בכנור. וכן תירגם יונתן: גבר דידע לנגנא בכנורא.

עבדיך לפניך – כל מה שתאמר אנו מזומנים לעשות.

יאמר נא אדננו – המכוון בזה הנה עבדיך לפניך תצוינו ונבקש איש יודע נגן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

עבדיך לפניך – רצה לומר: אתה תצוה, והלא עבדיך המה לפניך, ונכונים המה לעשות אשר תצוה, ואמור להם אשר יבקשו איש יודע חכמת הנגון ומנגן בכנור.

וטוב לך – כי בעבור שמחת קול הזמר, תלך הרעדה.

יאמר נא אדוננו (והלא עבדיך לפניך לעשות כל אשר תצוה) יבקשו איש ידע מנגן בכנור והנה הם לא בקשו רק שיודע לנגן ומנגן בכנור, שבזה די אל המבוקש ממנו לנגן בעת הצורך אמנם שאול מצד תכסיסי מלכותו ראה כי לא די בזה לבד כי העומד לפני המלך בתמידות בשגם לשיתפעל המלך מנועם זמירותיו צריך שיהיו לו גם יתר חמודות, וזה שכתוב.

יֹאמַר-נָ֤א אֲדֹנֵ֙נוּ֙ בעוד¹ שֶׁעֲבָדֶ֣יךָ לְפָנֶ֔יךָ מוכנים לעשות ככל אשר תצווה², שֶּׁיְבַקְשׁ֕וּ אִ֕ישׁ יודע בחכמת הניגון שהוא³ יֹדֵ֖עַ מְנַגֵּ֣ן לנגן בַּכִּנּ֑וֹר, וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֨וֹת עָלֶ֤יךָ רֽוּחַ-אֱלֹהִים֙ רָעָ֔ה, וְנִגֵּ֥ן אותו האיש בְּיָד֖וֹ, וְט֥וֹב יהיה לָֽךְ, כי בזכות שמחת קול הזמר, תלך הרעדה⁴ והרוח הרעה לא תעציב אותך⁵: פ

1. ר״י קרא.

2. רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד, מלבי״ם.

3. רד״ק, מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. אברבנאל.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יז) וַיֹּ֥אמֶר שָׁא֖וּל אֶל⁠־עֲבָדָ֑יו רְאוּ⁠־נָ֣א לִ֗י אִ֚ישׁ מֵיטִ֣יב לְנַגֵּ֔ן וַהֲבִיאוֹתֶ֖ם אֵלָֽי׃

And Saul said to his servants, "Provide me with a man that can play well and bring him to me.⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שָׁאוּל לְעַבְדוֹהִי חֲזוֹ כְעַן לִי גַבְרָא דְמוֹטִיב לְנַגָנָא וְתַיְתוּנֵיהּ לְוָתִי.

ויאמר שאול אל עבדיו – שמע לעצתם.

ואז שאול נתפייס לדבריהם ואמר אל עבדיו ראו נא לי איש מטיב לנגן והביאותם אלי.

והביאותם – בספרים כתובי יד וקצת דפוסים ישנים בוא״ו אחר האל״ף.

מטיב לנגן – מנגן טוב ויפה.

(יז-יח) השאלות:

מדוע שנה שאול ודייק איש מטיב לנגן, ומה רצה במ״ש ראו נא לי, ומ״ש אחד מהנערים ראיתי בן לישי יודע נגן וגבור חיל וכו׳, למה ספר כל המעלות האלה ועקר המבוקש הוא שיהיה יודע נגן?

ויאמר שאול כו׳ ראו נא לי איש מיטיב לנגן – דייק שיהיה מטיב לנגן הבקי בחכמה זו ביתר שאת בטוב טעם ודעת שמתנאו גם כן עשות השירים המעוררים הנפש, והיותו מליץ וחכם לכלכל דברי שיריו וזמירותיו על פי החכמה ודעת, שכולל כל המעלות הנחמדות וזה שכתוב ראו נא לי – רצה לומר ראו היטב איש הראוי לי לעמוד לפני המלך.

ושאול שמע לעצתם¹, וַיֹּ֥אמֶר שָׁא֖וּל אֶל-עֲבָדָ֑יו, רְאוּ-נָ֣א לִ֗י אִ֚ישׁ הראוי לעמוד בפני המלך², מֵיטִ֣יב לְנַגֵּ֔ן יפה³, והבקיא בחכמה זו ביתר שאת בטוב טעם ודעת, היודע לעשות את השירים המעוררים הנפש⁴, וַהֲבִיאוֹתֶ֖ם ותביאו אותו אֵלָֽי:

1. מהר״י קרא.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יח) וַיַּ֩עַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה רָאִ֜יתִי בֵּ֣ן לְיִשַׁי֮ בֵּ֣ית הַלַּחְמִי֒ יֹדֵ֣עַ נַ֠גֵּ֠ן וְגִבּ֨וֹר חַ֜יִל וְאִ֧ישׁ מִלְחָמָ֛ה וּנְב֥וֹן דָּבָ֖ר וְאִ֣ישׁ תֹּ֑אַר וַיהֹוָ֖הי״י֖ עִמּֽוֹ׃

Then one of the young men answered and said, "Behold, I have seen a son of Jesse the Beth-lehemite, that is skillful in playing, and a mighty man of valor, and a man of war, and prudent in affairs, and a handsome person, and Hashem is with him.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאָתֵיב חַד מֵעוּלֵימַיָא וַאֲמַר הָא חֲזֵתִי בַּר לְיִשַׁי דְמִבֵּית לֶחֶם יָדַע לְנַגָנָא וְגִבַּר חֵילָא וְגִבַּר עָבִיד קְרָבִין וְסוּכְלָתָן בְּעֵצָה וְגַבְרָא שַׁפִּיר בְּרֵיוָא וּמֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ.

ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי.

יודע נגן – במקרא.

וגבור חיל – במשנה.

ואיש מלחמה – בתלמוד.

ונבון דבר – במעשה הטוב.

ואיש תואר – שהיה מאיר פנים בהלכה.

וה׳ עמו – והלכה כדבריו.

רמז קכה

יודע נגן וגבור חיל – א״ר תנחום דרש בר קפרא מאי דכתיב שש השעורים האלה נתן לי (רות ג׳:י״ז), אילימא שש שעורים ממש וכי דרכו של בעז ליתן שש שעורים מתנה, אלא שש סאין וכי דרכה של רות ליטול שש סאין, אלא רמז לה שעתידין לצאת ממנה ששה בנים שמתברכין בשש ברכות, ואלו הן, דוד ומשיח דניאל, (חניאל) [חנניה], מישאל, ועזריה. דוד דכתיב ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגו׳. א״ר יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע. יודע נגן שיודע לשאול. וגבור חיל שיודע להשיב. ואיש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר. ואיש (מלחמה) [תאר] שמאיר פנים בהלכה. וי״י עמו שהלכה כמותו בכל מקום. בכלהו אמר ליה יהונתן בני כמוהו וכיון דאמר ליה מילתא דבדייה נמי לא הוה ביה חליש דעתיה ואיקני ביה, דבשאול כתיב ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א י״ד:מ״ז), ובדוד כתיב (כל אשר יפנה יצליח) [לכל דרכיו משכיל (שמואל א י״ח:י״ד)]. ומנא לן דדואג הוה כתיב הכא אחד מן הנערים וכתיב התם ושם איש אחד מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני י״י ושמו דואג האדומי (שמואל א כ״א:ח׳). משיח דכתיב ביה ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיהו י״א:א׳) וכתיב ונחה עליו רוח י״י רוח חכמה ובינה וגו׳ (ישעיהו י״א:ב׳). והריחו ביראת י״י (ישעיהו י״א:ג׳), א״ר אלכסנדרי מלמד שהטעינו יסורים כריחים, רבא אמר שמריח ודאין דינא וקטיל שנאמר לא למראה עיניו ישפוט (ישעיהו י״א:ג׳). כי הא דבר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיחא אמרו לו במשיח כתיב והריחו דמריח ודאין. דניאל חנניה מישאל ועזריה כתיב בהם ילדים אשר אין בהם כל מום (דניאל א׳:ד׳), ואית דאמרי חזקיה דכתיב ויקרא שמו פלא יועץ וגו׳ (ישעיהו ט׳:ה׳).

אחד מהנערים – מיוחד שבהם, דואג האדומי.

יודע נגן – כל עצמו נתכוון להכניס עין רעה של שאול בדוד, שיתקנא בו.

One of the youths. The special one, [i.e.,] Do'eg, the Edomite.⁠¹

Knows how to play. His entire intention was to induce Shaul's evil eye into Dovid, that he envy him.⁠²

1. See Maseches Sanhedrin 93b.

2. See Ibid., which states that it was Do’eg’s intention to arouse Shaul’s envy and therefore he gave Dovid excessive praise which was irrelevant to the position for which Shaul needed him. Do’eg neither described Dovid’s musical talents nor the instrument that he played.

הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגיבור חיל – אתם אומרים לבקש איש יודע נגן עדיין הוא צריך לדברים אחרים שלאחר שסרה רוח י״י (סרה) מעם שאול שוב אין מצליח במלחמה וצריך הוא לאדם שיצא למלחמה ויהא גיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר לפי עיצה שכל אשר יעשה יצליח, ואם תאמר לא יהא מקובל לרבים לצאת לפניהם למלחמה לפי שאינו תואר לכך נאמר ואיש תואר וי״י עמו שאם תאמר אפי׳ יהיה גיבור ואיש מלחמה ונבון אין מועיל כלום אלא אם כן יסכים המקום על ידו לכך נאמר וי״י עמו.

אחד מהנערים – לא פירש מי הוא.

ומדרש: דואג היה המיוחד שבהם, אביר הרועים.

יודע נגן – אמר רבינו: כל עצמו נתכוון להכניס בדוד עין הרע של שאול, אך אין מקרא זה מוכיח, כי זה היועץ משיב נכוחים הוא, שאמר לו וכי אינך צריך אלא ליודע נגן והלא ששה מעלות שבו כולן צריכין לך שגם לגבור חיל אתה צריך שילחם מלחמותיך אפילו שלא בשעת הביעות שמא תכבד המלחמה יותר מדי אז תטרף דעתו ויאבד לב המלך והשרים. ושמא תאמר גיבור הוא אבל אינו יודע תחבולות מלחמה לכך נאמר איש מלחמה ונבון דבר – מבין דבר מתוך דבר וחכם לשפוט את העם ותרגומו: וסוכלתן בעצה, איש תאר – נאה ומקובל לכל, ואינו נבזה ושפל אנשים, וי״י עמו – ידע בו שהכה ארי ודוב בעזרת הקב״ה בשדה בלא כלי זיין אלא בידיו, וזמן ארוך קודם שהכה הפלשתי. ושאר הגבורות שעשה קודם לכן לא נתפרשו.

וגבור חיל – שיש לו גבורת הלב לכל דבר, כמו שנודעה גבורתו בדבר הארי והדוב.

ואיש מלחמה – יודע בעניני המלחמה והורגל בה.

ונבון דבר – כתרגומו: וסוכלתן בעצה, כלומר לכל דבר עצה הוא נבון, כמו: ונבן לחש (ישעיהו ג׳:ג׳).

ואיש תאר – פי׳ תאר יפה. וכן: אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) – מדות גדולות. וכן תירגם יונתן: וגבר שפיר בריויה.

וי״י עמו – כי בכל אשר יעשה יצליח.⁠¹ ובכל הדברים ששבח הנער את דוד הם דברים שכל אדם שהם בו הוא הגון לעמוד בהיכל מלך, ויודע נגן אמר לפי צורך השעה.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים א׳:ג׳.

וי״י עמו – פירוש: שכל מה שהוא עושה י״י מצליח בידו.

וגבור חיל ואיש מלחמה – הנה קרא גבור חיל מי שהוא בעל אומץ ותוקף ואיש מלחמה מי שהוא יודע להמציא תחבולות עם אויביו וינצחם והנה תאר דוד באלו התארים כי מי שיש לו אלו המדות יותר ראוי לבא בהיכל מלך ואף על פי שלא היה המבוקש ממנו תחלה כי אם שיהיה מטיב לנגן.

ונבון דבר – הוא האיש המכלכל דבריו במשפט ובתבונה.

ואיש תאר – ולזה הוא יותר ראוי לבא בהיכלי מלך.

וי״י עמו – כל אשר הוא עושה י״י מצליח ולזה אפשר שתסור הרוח הרעה ממך בהיותו עמך כי מברכת המצליחים יתברכו אדניהם שזה גם כן היה סבה אל שיהיה דוד ראוי יותר לבא בהיכלי מלך ולזה שבחוהו בכל אלו התארים כי כבר ימצאו רבים מטיבים לנגן אך אינם שלמים באלו הענינים כדוד ולזה בחרוהו מבין שאר המנגנים.

ואחד מהנערים העומדים לפניו אמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע לנגן, ואמרו חכמינו ז״ל (סנהדרין צ״ג ע״ב) שזה המדבר היה דואג האדומי והנה רשם בו ששה תוארים. האחד יודע לנגן, רוצה לומר שהיה יודע חכמת הניגון בשלמות, ושהיה שלם לא לבד בפעל כי אם גם בחכמת המוז״יקא, וזהו שאמר יודע לנגן, והוא מהפלא איך תמצא החכמה ההיא באיש רועה צאן? השני שהיה גבור חיל, והוא מתמיה שהאנשים המשוררים והמנגנים ישתלמו בכח הדמיון, והם חלושי המזג רפויי ההרכבה על הרוב. השלישי שהיה איש מלחמה, רוצה לומר יודע בתחבולות המלחמה והוא גם כן דבר מתמיה שיהיה בעל מלחמה בן אדם רועה צאן, וגם שהאדם המתעסק בתחבולות המלחמה לא יטריד זמנו בניגון ובשיר, כי הם מלאכות מקבילות. הרביעי ונבון דבר, וגם זה מתמיה, שעל הרוב המנגנים והמשוררים נשלמים במדמה וחסרי ההשכל האמתי, ולזה לא היו הבעלי שכל ועצה מנגנים כי אם על המעט. החמישי ואיש תואר, וגם זה מתמיה, כי על הרוב המשוררים והמנגנים הם שחוריים ועל המעט יהיו דמיים ויפה תואר. הששי והשם עמו, רוצה לומר שהיה ירא אלהים וסר מרע, וגם זה מתמיה מאד, שפעמים מועטות ימצא המנגן יפה תואר שלא יהיה נרדף אחרי תאוותיו ורודף אחרי הנשים, גם אנשי המלחמה על המעט יהיו יראי חטא, ולכן שבח שעם היותו עם כל התוארים הקודמים, הנה השם עמו. והמפרשים פירשו והשם עמו שהוא מצליח במעשיו, והתוארים האלה הם הראוים לאיש אשר יעמוד בהיכל המלך ולזה שבחו בהם. ועם היות דוד עדין נער ולא נסה ללכת באלה, הנה הנער הזה שבחו בכל אותם התוארים להיותו מוכן אליהם, והיה נראה מתכונותיו ומדותיו היותו נוטה אל התוארים האלה כלם עם כל נערותו. ואתה תראה שכלם נמצאו בו אחר כך על השלמות, שהיה גבור ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר והיה נעים זמירות ישראל והיה השם עמו בכל אשר יעשה ושוה השם לנגדו תמיד, והוא ממה שיורה שנצנצה רוח הקודש על הנער הזה וצדק בכל דרכיו. ובמסכת סנהדרין (פרק י״ב צ״ג ע״ב) ובמדרש שמואל (סוף פרשה י״ט) דרשו התוארים האלה בתורה ובתלמוד ושהיה ההלכה כמותו בכל מקום:

ונבון דבר – מבין כל דבר חכמה.

וגבור חיל וכו׳ – המה הדברים הראוים לעומד בהיכל המלך.

וה׳ עמו – שהוא איש מוצלח, ובהצלחתו יועיל לך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ויען אחד מהנערים לכן השיב כי נמצאו בדוד גם שלמיות אחרות חוץ מההרגל בניגון שלפיהם ראוי הוא להיות בהיכלי מלך, וכבר באר מהרי״א שרשם לו ששה תוארים,

א. ידע נגן רצה לומר יודע חכמת המוזיקא בשלימות,

ב. וגבור חיל – שלא כדרך המשוררים שרובם ישתלמו בכח הדמיון והם חלושי המזג רפויי ההרכבה על הרוב,

ג. ואיש מלחמה יודע בתחבולות מלחמה וגם זה דבר מתמיה שהמתעסק בתחבולות מלחמה לא יטריד זמנו בניגון ובשיר כי הם מלאכות מתנגדות,

ד. ונבון דבר וגם זה נגד הרגיל במשוררים שנשלמים בדמיון וחסרי ההשכל האמתיי לרוב, ולזה לא היו בעלי השכל ועצה משוררים כי אם על המעט,

ה. ואיש תאר וגם זה אינו רגיל במשוררים שהם שחוריים ועל המעט יהיו דמיים ויפי תואר,

ו. וה׳ עמו רצה לומר שהוא ירא אלהים וסר מרע, וגם זה על המעט שהמנגן שהוא יפה תואר לא יהיה נרדף אחר תאוותיו ואחר חמדת נשים, ותוארים ההם ראוים לאיש אשר יעמוד בהיכלי מלך, ועם היות דוד עדיין נער שבחוהו באלה התוארים שהיה מוכן להם מתכונתו.

וגבור חיל – נראה שחלפו איזה שנים מיום משיחת דוד עד שבא אל שאול; ועיין מ״ש למטה י״ז:י״ב.

וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים הוא דואג האדומי, שהיה המיוחד שבנערים¹, וַיֹּ֗אמֶר לשאול, הִנֵּ֨ה רָאִ֜יתִי בֵּ֣ן לְיִשַׁי֮ בֵּ֣ית הַלַּחְמִי֒ מבית לחם, שהוא יֹדֵ֣עַ לְנַ֠גֵּן ובנוסף הוא בקיא בחכמת המוזיקה בשלמות², וְיש לו עוד תכונות טובות שאינן נמצאות אצל המשוררים³, שהוא גִבּ֨וֹר חַ֜יִל בעל גבורת לב⁴, וְאִ֧ישׁ מִלְחָמָ֛ה היודע בענייניה והרגיל בה⁵, וּנְב֥וֹן דָּבָ֖ר שמבין דבר מתוך דבר⁶, ומבין כל דבר חכמה⁷, ומכלכל דבריו במשפט ובתבונה⁸, וְהוא אִ֣ישׁ יפה⁹ תֹּ֑אַר, וַיהוָ֖ה עִמּֽוֹ שכל מה שהוא עושה ה׳ מצליח בידו¹⁰ בהיותו ירא אלהים וסר מרע¹¹, ובהצלחתו יועיל לך¹²:

1. סנהדרין צג:, רש״י, אברבנאל.

2. אברבנאל, מלבי״ם.

3. אברבנאל, מלבי״ם.

4. רד״ק.

5. רד״ק.

6. מהר״י קרא.

7. מצודת ציון.

8. רלב״ג.

9. רד״ק.

10. רי״ד. ובמדרש שמואל (סוף פרשה י״ט) דרשו התוארים האלה בתורה ובתלמוד ושהיה ההלכה כמותו בכל מקום, אברבנאל.

11. מלבי״ם.

12. מצודת דוד. והתכוון להכניס עין רעה של שאול בדוד, שיתקנא בו, רש״י.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יט) וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים אֶל⁠־יִשָׁ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחָ֥ה אֵלַ֛י אֶת⁠־דָּוִ֥ד בִּנְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר בַּצֹּֽאן׃

Therefore, Saul sent messengers to Jesse and said, "Send me David, your son, who is with the sheep.⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלַח שָׁאוּל אִזְגַדִין לְוַת יִשָׁי וַאֲמַר שַׁדַר לִי יַת דָוִד בְּרָךְ דִי בְּעָנָא.

שלחה – כמו שלח, מן שכב שכב.

(יט-כא) וזכר ששלח שאול בעדו ושבא לפניו ובידו מנחה מאת ישי אביו ושאהב אותו. ואמרו ויהי לו נושא כלים, פירשו בו נושא כלי זינו, ואחשוב שאינו כן, אבל שהיה נושא לו ומביא לפניו כלים לנגן, או כלים אחרים ממה שעושים הרועים בכל פעם שהיה בא לפני המלך.

אשר בצאן – אשר רועה בצאן.

שלחה אלי לא ידע עדיין אם ימצא חן בעיניו שישאר אצלו ורצה רק לראותו.

וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים שליחים אֶל-יִשָׁ֑י, וַיֹּ֕אמֶר שאול באמצעות השליחים, שִׁלְחָ֥ה שלח¹ אֵלַ֛י אֶת-דָּוִ֥ד בִּנְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר רועה² בַּצֹּֽאן, ולא ידע עדיין שאול אם ימצא חן בעיניו שיישאר אצלו, ורצה רק לראותו³:

1. מהר״י קרא.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כ) וַיִּקַּ֨ח יִשַׁ֜י חֲמ֥וֹר לֶ֙חֶם֙ וְנֹ֣אד יַ֔יִן וּגְדִ֥י עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד וַיִּשְׁלַ֛ח בְּיַד⁠־דָּוִ֥ד בְּנ֖וֹ אֶל⁠־שָׁאֽוּל׃

And Jesse took a donkey laden with bread, and a bottle of wine, and a kid, and sent them with David, his son, to Saul.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיב יִשַׁי טְעוּן חַמְרָא טְעוּן דְלַחְמָא וּגְרַב דַחֲמָר וְגַדְיָא בַר עִזֵי חַד וְשַׁדַר בְּיַד דָוִד בְּרֵיהּ לְוַת שָׁאוּל.

ויקח ישי חמור לחם – חמור טעון לחם.

חמור לחם – כתרגומו: טעון חמרא דלחמא, חמור טעון לחם, כגון ולחם אמר לו (מלכים א י״א:י״ח).

וישלח – לשון דורון.

חמור לחם ונאד יין – חמור טעון לחם, ונאד מלא יין. וכן תירגם יונתן: טעון חמרא בלחם.

וי״מ: חומר צבור מן חמורתים חמרים חמרים.

חמור לחם – זה נכון בעברי ובהגיון כמו נאד יין, כי הכל ממאמר לו.

^אהעשרים ואחד הוא להודיע שאין ראוי לבא לפני המלכים והסגנים בידים ריקניות ולזה ספר ששלח ישי לשאול ביד דוד בנו חמור לחם ונאד יין וגדי עזים ולזה צותה התורה לפרסם לאנשים ממשלת השם עליהם שבבואם לראות פניו לא יבאו בידים ריקניות אמר יתברך לא יראו את פני י״י ריקם.

העשרים ושנים הוא להודיע שהשולח מנחה אל המלכים אין ראוי שיבזבז בה מאד מממונו למען תהיה מנחה ראויה אל המלך אבל יספיק שתהיה המנחה מאד ראויה ביחס אל הנותן ולזה ספר ענין זאת המנחה שהיתה קטנת השיעור ביחס אל המלך וכן תמצא ביעקב ששלח ביד בניו למצרים לאדני הארץ מנחה מעוטה אך היתה מהמשובחים שבמינים ואם היה בזה תועלת אחר גם כן כמו שבארנו שם בבאורנו לדברי התורה.

א. התועלת העשרים מוסבת על פסוק כ״ג.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

חמור לחם – חמור אחד טעון לחם.

ויקח ישי כן היה דרכם להביא תשורה בראות פני מלך או אדם גדול.

וישלח ביד דוד וגו׳ – להמציאו חן בעיני שאול, שזה היה מנהגם בימי קדם בהכנסם לעבודת שר ומלך, ומזה מליצת מלא את יד האמורה בכהנים (תצוה וצו).

וַיִּקַּ֨ח יִשַׁ֜י חֲמ֥וֹר אחד¹ טעון² לֶ֙חֶם֙ וְנֹ֣אד מלא³ יַ֔יִן וּגְדִ֥י עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד, וַיִּשְׁלַ֛ח אותם כדורון⁴ בְּיַד-דָּוִ֥ד בְּנ֖וֹ אֶל-שָׁאֽוּל:

1. מצודת דוד. ויש מפרשים ״חומר״ דהיינו כמות לחם, רד״ק.

2. ר״י קרא, רד״ק.

3. רד״ק.

4. מהר״י קרא, אברבנאל. וכך היה דרכם להביא תשורה בראות פני מלך או אדם גדול, אברבנאל.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כא) וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל וַֽיַּעֲמֹ֖ד לְפָנָ֑יו וַיֶּאֱהָבֵ֣הֽוּ מְאֹ֔ד וַֽיְהִי⁠־ל֖וֹ נֹשֵׂ֥א כֵלִֽים׃

And David came to Saul and stood before him. And he loved him greatly; and he became his armor-bearer.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתָא דָוִד לְוַת שָׁאוּל וְשַׁמֵשׁ קֳדָמוֹהִי וְרִחֲמֵיהּ לַחֲדָא וַהֲוָה לֵיהּ נָטַל זְיָנִין.

נשא כלים – לפי שאמרו לו שהוא גבור ואיש מלחמה.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ג׳:ב׳.

נושא כלים – נושא כלי זיינו.

ויהי לו נושא כלים – פירוש: בכל מקום שהיה הולך היה נושא כליו אחריו, שלא היה הולך בכל מקום בלא לו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

נושא כלים – כלי מלחמתו.

ויהי לו נשא כלים יש לפרש ג״כ שדוד נתעלה עד שהיה לו נושא כלים כדרך השרים.

וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל-שָׁא֔וּל, וַֽיַּעֲמֹ֖ד לְפָנָ֑יו וַיֶּאֱהָבֵ֣הֽוּ שאול מְאֹ֔ד, ודוד נתעלה עד¹ וַֽיְהִי שהיה -ל֖וֹ לְנֹשֵׂ֥א כֵלִֽים כלי מלחמתו², כדרך השרים³, ובכל מקום שהיה הולך שאול היה לוקח את דוד עמו⁴:

1. מלבי״ם.

2. רד״ק, מצודת דוד. לפי שאמרו לו שהוא גבור ואיש מלחמה, מהר״י קרא. ואברבנאל ביאר את הפסוק על כלי נגינה ולא על כלי מלחמה.

3. מלבי״ם.

4. רי״ד.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כב) וַיִּשְׁלַ֣ח שָׁא֔וּל אֶל⁠־יִשַׁ֖י לֵאמֹ֑ר יַעֲמׇד⁠־נָ֤א דָוִד֙ לְפָנַ֔י כִּי⁠־מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃

And Saul sent to Jesse, saying, "Let David, please, stand before me; for he has found favor in my sight.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלַח שָׁאוּל לְוַת יִשַׁי לְמֵימָר יְשַׁמֵשׁ כְּעַן דָוִד קֳדָמַי אֲרֵי אַשְׁכַּח רַחֲמִין קֳדָמַי.

וששלח בעבור זה שאול אל ישי לאמר שיתמיד לעמוד דוד לפניו לפי שמצא חן בעיניו:

יעמד נא עתה בקש שישאר אצלו בקביעות.

וַיִּשְׁלַ֣ח שָׁא֔וּל שליחים אֶל-יִשַׁ֖י לֵאמֹ֑ר לו, יַעֲמָד-נָ֤א דָוִד֙ בנך לְפָנַ֔י בקביעות¹, כִּֽי-מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינָֽי:

1. אברבנאל, מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כג) וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֤וֹת רֽוּחַ⁠־אֱלֹהִים֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל וְלָקַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת⁠־הַכִּנּ֖וֹר וְנִגֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְרָוַ֤ח לְשָׁאוּל֙ וְט֣וֹב ל֔וֹ וְסָ֥רָה מֵעָלָ֖יו ר֥וּחַ הָרָעָֽה׃

And it came to pass, when the spirit from God was upon Saul, that David took the harp and played with his hand; so Saul found relief, and it was well with him, and the evil spirit departed from him.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד שַׁרְיָא רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ לְוַת שָׁאוּל וּנְסִיב דָוִד יַת כִּנוֹרָא וּמְנַגֵן בִּידֵיהּ וּמִתְרְוַח לְשָׁאוּל וְטָב לֵיהּ וּמִסְתַּלְקָא מִנֵיהּ רוּחַ בִּישָׁא.

והיה – לשון הוה.

ורוח לשאול – מצרתו.

רוח אלהים אל שאול – פי׳ רוח רעה, כמו שאמר למעלה: רוח אלהים רעה (שמואל א ט״ז:ט״ז). וכן תירגם יונתן: רוח בישא מן קדם י״י.

ורוח לשאול – מן הצוקה שהיה בו מרוח רעה.

וטוב לו – פעל עבר.

העשרים הוא להודיע כי מברכת האיש המושגת מהשם יתברך אדניו כי רצון האיש המשרת ותשוקתו הוא שיתברך אדניו ומזה הצד תבא הברכה לאדון מצד המשרת ולזה ספר בענין שאול כשהיתה רוח אלהים רעה מבעתתו כי דוד הוא מושגח מהש״י ולזה יתכן שבסבתו תסור מעל שאול זאת הרעה ולזה ספרו מענין דוד עם היותו יודע לנגן שהוא איש מצליח והש״י עמו.

וספר שבהיות רוח אלהים אל שאול היה לוקח דוד הכנור ונגן בידו והיה מסיר העצב והדאגה ממנו, רוצה לומר שבבוא על שאול מחשבותיו מהדברים האלהיים שקרע השם מלכותו מעליו (שהוא רוח אלהים הנזכר כאן) והיה מתעצב היה מנגן דוד, באופן ששאול ישים מחשבתו בניגון וישתעשע בו ולא יתעצב עם מחשבותיו עוד, וזהו ורוח לשאול, שהיה מקבל בזה הרוחה מן המצוקה שהיה עליו. וידמה שהיה הכח הזה לדוד בפרט והוא ענין אלהי, ונרמז זה באמרו ונגן בידו וטוב לו, כי היה הכח הזה מיוחד ליד דוד, ובזה הורה שכבר היה עליו השפע האלהי להיות דוד נעים זמירות ישראל ושניגונו היה ערב אצל השם יתברך, ולכן היה שירפא ניגונו החולי ההוא אשר אין מדרכו כפי הטבע שיתרפא מבלי הרקה וחלוף המזג המחלי שסרה מעליו רוח הרעה. ועיין שלא אמר בזה רוח אלהים רעה, אבל אמר לבד רוח רעה, לפי שזה הוא ספור הכתוב ויספר תמיד האמת על הדיוק, אמנם מה שאמר למעלה רוח אלהים רעה הם דברי עבדיו, והוא מאמר כפי מחשבתם ואינו כפי מה שהוא, ומה שנאמר אחרי זה ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית אפרשהו במקומו, והותרו עם זה השאלות חמשית וששית: והנה (תועלת הסיפור) כתב כל זה כדי להעיר שמיד שצלחה רוח אלהים על דוד הוסרה מעם שאול, ושלבו היה עצב עליו להיותו מרגיש ורואה מה יהיה עליו, וגם להודיע שדוד מעת המשחו היה נעים זמירות ושהוא היה מסיר מעם שאול המצוקה והדאגה בניגונו, כמו שאמר על עצמו בדבריו האחרונים (שמואל ב כ״ג א׳) משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל:

ורוח לשאול – באה לו ההרוחה, וסרה ממנו החרדה.

ורוח סיפר כי זמירות דוד עשו פרי בג׳ ענינים,

א. תחלה רווח לו ממצוקה פנימית שאלצה את נפשו,

ב. וטוב לו שנהפך לתכונת השמחה,

ג. על ידי כן וסרה מעליו רוח הרעה – והנה בזה סיפר איך סבב ה׳ שיבא דוד אצל שאול שזה היה הסבה הראשיית לכל קורותיו אחר כך, עד הגיע אל המלכות המיועד לו ומעתה יתחיל לספר איך יצא לפועל המעלה השניה שהיה לדוד גבור חיל ואיש מלחמה ואיך צמח קרן דוד וירם ויתנשא.

ורוח לשאול – מצרת לבו.

וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֤וֹת רֽוּחַ-אֱלֹהִים֙ רעה¹ אֶל-שָׁא֔וּל וְלָקַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת-הַכִּנּ֖וֹר וְנִגֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְרָוַ֤ח לְשָׁאוּל֙ מצרתו², היא המצוקה שהיתה בו מהרוח הרעה³, וְט֣וֹב היה⁴ ל֔וֹ לשאול, שנהפך העצב לשמחה⁵, וְסָ֥רָה מֵעָלָ֖יו ר֥וּחַ הָרָעָֽה החרדה⁶, והנה בזה סיפר הכתוב איך סבב ה׳ יתברך, שיבוא דוד אצל שאול, עד שהגיע אל המלכות המיועדת לו, ומעתה יתחיל לספר איך יצא לפועל המעלה השנייה שהיתה לדוד, גיבור חיל ואיש מלחמה, ואיך צמח קרן דוד וירם ויתנשא⁷: פ

1. רד״ק.

2. רש״י.

3. רד״ק.

4. רד״ק.

5. מלבי״ם. כי היה הכוח הזה מיוחד לדוד, שהיה עליו השפע האלוהי להיות דוד נעים זמירות ישראל, ושניגונו היה ערב אצל השם יתברך, ולכן ריפא ניגונו את החולי ההוא אשר אין מדרכו כפי הטבע שיתרפא, אברבנאל.

6. מצודת דוד, מלבי״ם.

7. מלבי״ם.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Shemuel I 16, Targum Yonatan Shemuel I 16, Midrash Shemuel Shemuel I 16, Yalkut Shimoni Shemuel I 16, R. Yehuda ibn Balaam Shemuel I 16, Rashi Shemuel I 16 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel I 16, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel I 16, Radak Shemuel I 16, Rid Shemuel I 16, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel I 16, Ralbag Shemuel I 16, Ralbag Toalot Shemuel I 16, Abarbanel Shemuel I 16, Minchat Shai Shemuel I 16, Metzudat Zion Shemuel I 16, Metzudat David Shemuel I 16, Malbim Shemuel I 16, Hoil Moshe Shemuel I 16, Mikraot Sheluvot Shemuel I 16

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון